אני שונא לרוץ. אי אפשר ליפייף את זה במילים. אני שונא לרוץ בחוץ, על אספלט או על חול, ואני שונא לרוץ במכון, על הליכון. לא רק את הריצה אני שונא - גם את הרצים. זו שנאה עמוקה, ויוקדת, במיוחד את אלו שרצים להם בקלילות, עיניהם מזוגגות, גופם נוצץ בשכבת זיעה נונשלנטית, צעדיהם נמרצים ומרחפים, וזוג אוזניות לבנבן מפסקל להם את איצת התענוגות שלהם, כשהם גומאים קילומטר אחרי קילומטר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
