שיהיה לכולם יום טוב

אני יודעת שזה מאוחר מדיי לכתוב על זה אבל בכל זאת הייתה חוויה די נחמדה בשבילי. בגלל שטסתי לפולין בתחילת השנה אז היינו צריכים להכין טקס ליום השואה ולנסות להעביר את מה שחווינו שם בטקס. שהתחלנו את החזרות לפני חודש בערך השתתפתי רק ב-3 מפגשים של כתיבה על שאר המפגשים אף אחד לא הודיע לי עליהם ואפילו שאחת המלוות שלנו שהיא גם המחנכת שלי הייתה במפגשים האלה ואפילו לא הודיעה לי . אח"כ ששאר הילדים מהמשלחת התחילו לבנות את התאפורה גם לא אמרו לי , לא רק לי לא הודיעו היו עוד ילדים שלא ידעו על זה . שהגיע תחילת חופשת פסח הבנתי שאני בכלל לא משתתפת בטקס אז אמרתי למחנכת שלי שאני רוצה להקריא משהו לסבתא שלי (שהיא ניצולת שואה) היא הסכימה ואפילו שמחה. שהגיע היום השני לפני שהסתיים חופש פסח (זה היה יום חמישי) הודיעו לי שיש ביום שישי חזרות לטקס . התכוונתי ללכת אבל לא היה לי איך . ביום שבת הכנתי את המכתב שאני יקריא לסבתא שלי שבהתחלה ממש חששתי מלהקריא אותו אז חשבתי שאולי איכשיהו יהיה אפשר להקליט את זה . ביום ראשון באתי לבית ספר ושוב לא ידעתי שיש חזרות אז באתי עם תיק שהיה ממש כבד . נסענו לכברי איפה שעשינו את הטקס ובסוף הייתי צריכה להקריא את המכתב וגם הייתי ניצבת , יהודיה שלוקחים לרכבת , הרכבת הייתה ממש דומה לכלא יותר מאשר לרכבת אבל זה היה בסדר. באותו יום ראשון ראיתי פעם ראשונה את הטקס  אחרי 5 חזרות בערך של כל הטקס מההתחלה עד הסוף חזרנו הביתה ב-18:00 זה היה ממש קשה כל הרגלים שלי כאבו .ואז הגיע יום שני ,היום שבו הצגנו את הטקס לכל בית הספר פעמיים.פעם אחת לחטיבת בניים ופעם שנייה לחטיבה עליונה בטקס שהיה לחטיבה עליונה גם סבתא שלי ואבא שלי באו , סבתא שלי לא ידעה שאני הולכת להקריא לה מכתב.כל הלילה של יום ראשון חשבתי ,פחדתי ולא הצלחתי לישון בכלל בגלל אותו קטע שאני אמורה להקריא מכתב די ארוך שאני לבד על הבמה . בהתחלה הייתי אמורה להקריא עם עוד כמה ילדות אבל לא, היו צריכים להעביר אותי כשברקע מוצגת מצגת של תפילה " אלמלא רחמים " . בטקס הראשון היתה פשלה הייתי צריכה לעלות לבמה ושהתאורה נפתחת אני מתחילה להקריא אבל היא לא נפתחה אז חיכיתי וחיכתי וחיכתי  עד שכמעט הסתיימה המצגת ואז... זה נדלק והתחלתי להקריא בכלל שכחתי שאלפי אנשים מסתכלים עליי.. אחרי סיימתי באו תגובות שהקראתי יפה והייתי ממש שמחה . אז הטקס הראשון הסתיים והתחיל השני היותר מלחיץ כי סבתא שלי הייתה בו . גם הוא עבר והיא ממש כיף.. בסוף אבא של אחד המלווים שלווה אותו עם הסיפור שלו בפולין עלה לבמה. חלק מהסיפור שלו הצגנו כמן הצגה על הבמה : בבית אמו שהיא מדליקה נרות שבת, איך שהוא מוצא את השמלה של אמא שלו בבית החיטוי באושויץ ומבין שהיא נהרגה והיו עוד כמה קטעים שלו היו קשורים לסיפור.אז בסוף הוא עלה לבמה ושוב ריגש אותו בדבריו בקול המצמרר שלו וכלנו בכינו מאחורי הקלעים. למרות שהיה קשה בחזרות ושבהתחלה חשבתי שאני לא יעשה  כלום בטקס היה ממש קשה ומלחיץ.. תודה לשני שעזרה לי לא להחילץ ומאוד הצליחה ! .