בימים האחרונים הבנתי משהו.
טעויות שעשיתם בעבר (יותר נכון עשיתי) לא תמיד אפשר לתקן..
ומסתבר שלא תמיד אנשים סולחים
על דברים שאני עשיתי לאנשים אחרים בהתחלה לא הייתי בטוחה בכלל שאני הייתי סולחת לעצמי.
וכל הזמן הזה שהתבשלתי עם זה וחשבתי על זה וכעסתי על עצמי המון
אבל בסופו של דבר הצלחתי לסלוח לעצמי, ככה גם אני יודעת שהייתי מצליחה לסלוח לכם.
כי אני תמיד סולחת בסוף ואתם יודעים את זה... לא נראה לי שיש בן אדם אחד שאני לא מדברת איתו המון זמן מיוזמתי.
אם תשאלו אותי, לכל טעות שבן אדם עושה יש סיבה, אין טעויות שקורות סתם.. גם אנשים לא פוגעים באנשים אחרים סתם. זה תמיד בא ממקום של מצוקה או ממקום של כעס.
אם אני ירשום פה עכשיו את רשימת האנשים שפגעתי בהם באותו הזמן ומאותה הסיבה הרשימה תהיה מאוד ארוכה, אבל אני לא יעשה את זה כי אני מנסה לא להיתקע בעבר, אני מנסה להמשיך הלאה.
אני לא אומרת שאני הייתי בסדר או מנסה להקטין או לא יודעת מה את הטעויות שלי כי אני יודעת שהייתי חרא והייתי מניאקית וגם אף אחד מהאנשים שפגעתי בהם לא חייב להקשיב לי, אבל אני חשבתי שבחרתי את החברים שלי בצורה נבונה, חשבתי שזה אנשים שלפחות ירצו להקשיב לי.. כנראה שלא.
רוב האנשים סלחו לי ואנחנו בקשר מצוין ואפילו יותר טוב, חלק לא סלחו והתנצלתי וכנראה שלא מעוניינים להיות יותר בקשר ואת האמת שלאט לאט אני מרגישה שגם אני לא. אבל יש רק אחד שזה לא נגמר מבחינתי לא לכאן ולא לכאן.
זה לא פוסט לבקש מימך סליחה ולא מאף אחד אחר, אני עברתי את השלב הזה אני התחננתי, אני בכיתי, אני הצטערתי ועכשיו אני בשלב שאני מפסיקה לדרוך על הכבוד העצמי שלי.
אנשים שלא מעוניינים להיות איתי בקשר אז באמת שלא צריך.. ואם בישביל שנהיה בקשר אני יצטרך להתנצל 100 פעם.. אני יעשה את זה כי לי זה חשוב.
אבל כנראה שלך זה לא ממש חשוב... וזה בסדר לכל אחד יש את סדר העדיפויות שלו.. ואני כאן, אם תרצה לסלוח.
הנה כמה תמונות מהיומולדת שלי ששכחת.. 10.10
אני ודושינקה (:
תמונה דיי גרועה של כולנו ><
מימין לשמאל: מיכל, אני, הדי, שירה.
אני והדיי
יצאתי דיי מפחידה.. אבל לי להדי בקושי יש תמונות אז כל תמונה זה סגידה (:
אני והדיי שוב
אני הדי ושירה
אני והצוווווווווות
היה לי קצת משעמם (אילת) (:
לפני הצלילה (:
אני ואבא=]
זהו לבנתיים.. אוהבת המון =]
חן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
