החיים, היקום וכאלה

ובכן, הנה כמה תמונות מפריז – עיר האורות.

נתחיל את סיורנו מארמון פונטנבלו. בארמון זה התגוררו הרבה ממלכי צרפת, כמו גם נפוליון. הנה תמונה (מטושטשת, אני יודע) מהדיסקוטק של הארמון:

והנה עמדת הדי-ג'יי (שם הדי-ג'ייז עמדו), מעל לדיסקוטק:

וממש מחוץ לדיסקוטק יש פסל של אישה מרובת שדיים, כי איך אפשר בלי פסל של אישה מרובת שדיים?

והנה אולם נחמד לשחק בו עם כדור הארץ (מישהו ראה את הדיקטטור הגדול?). וכן, גם הוא מטושטש; יש לכם מושג כמה קשה היה לצלם את זה?!

ואתם מכירים את הקטע שלפעמים אתם באים לטפס למיטה, אבל לא מצליחים כי היא גבוהה מדי? לא? ובכן, כנראה שמלכי צרפת הכירו את התופעה:

ומסתבר שלא רק לארתור היה את השולחן העגול:

ומה הוא ארמון טוב ללא בריכת שחיה? אתם יודעים – כשהחברה באים.

וגינה קטנה ליד, שהילדים יוכלו לצאת החוצה, כשימאס להם מהטירה הקטנה והמחניקה.

והנה המדרגות לארמון. כאשר נפוליון הפסיד בקרב ווטרלו, ותמה תקופת "מאה הימים", הוא ירד במדרגות האלה בדרך לגלות בסנט הלנה. בתמונה הזאת אני עומד למעלה-למעלה, באותו מקום שבו נפוליון עמד.

ובתמונה הזאת אני עומד באותו מקום, רק מזדהה יותר עם נפוליון (ולא, אני לא בחולצה הוורודה, 'סתכלו יותר גבוה!):

וזה הרחוב הכי ארוך בצרפת – סנט ז'ק. הוא מגיע עד לפורטוגל. אתם לא הכי רואים הרבה מהאורך שלו, אבל העיקר הכוונה.

וכאן שמו פושעים (ותלמידי בית ספר שלא הכינו את שיעורי הבית) בפינה:

נוצה.

פח אשפה צרפתי.

ותהרגו אותי, אבל אני לא יודע מה זה אומר (וסביר להניח שבאמת צריך להרוג אותי כדי שאבין). זה היה תלוי על הדלת שליד החדר שלנו במלון. תשפטו אתם:

ומעניין כמה פעמים כתבתי בפוסט הזה את ו' החיבור...

תמונות מלונדון בהמשך.

מתנגן ברקע: Malkolm MckLaren - Jazz In Paris, Joe Dassin - Aux champs elyse.