החיים, היקום וכאלה

זוכרים שנסעתי לפריז ולונדון לפני כמעט חודש? ובכן, מבחינתי, נקודת השיא של הטיול הזה הייתה כאשר ראיתי בלונדון את המחזמר על הלהקה Queen , אשר נקרא "We Will Rock You ". המיוזיקל הזה מוצג בבריטניה (במועדון Dominion) כבר ארבע שנים, וצפוי להיות מוצג גם בשנת 2006. הוא מוצג בכל ימות השבוע (פעמיים בשבת), והאולם מלא בכל הופעה. למי שמתכנן לנסוע, קחו בחשבון שהמחיר לכרטיס בודד נע בין 220 שקלים ליותר מ-500 (תלוי ביום השבוע ובמיקום, כאשר שני המופעים בשבת הם הכי יקרים). אגב, ההשקעה הזאת לא סופית - משקפת (שנמצאת על כל מושב) בהשאלה עולה ארבעה שקלים (ותחזירו אותה למקום בתום המופע. אל תהרסו את התדמית הישרלית, הנמוכה עד מאוד גם כך), מערכון עולה 24 שקלים, ובקבוק משקה קטן עולה עשרים שקלים.

בתחילת המחזמר רואים על המסך כתוביות שמוצגים בהן הדרכים שבהן החרימו את מוזיקת הרוק במהלך ההיסטוריה - החל משנות השישים של המאה העשרים, ועד שנות הארבעים של המאה העשרים ואחת. המחזמר מתחיל בשנת 2302, כאשר התאגידים השתלטו על העולם, ומוזיקת הרוק (יחד עם כל כלי הנגינה) נאסרו. הדרך היחידה בה ניתן להשיג מוזיקה היא להוריד את זאת שהמחשב של התאגידים מייצר מהאינטרנט. כולם לובשים את אותם הבגדים וצופים באותן תוכניות הטלוויזיה. הכל ממש מושלם, חוץ מהעובדה שהמצב הנוכחי לא מוצא חן בעיני כמה אנשים. האנשים האלה הם המורדים, והם מחפשים מנהיג.
גליליאו פיגארו הוא צעיר ששומע קולות בראשו (הקולות הן שורות משירים מפורסמים, אך הוא לא יודע את זה). סקאראמוש היא נערה שלא מתאימה לחברה, ולא רוצה להיות כמו כולם. שניהם נתפסים על ידי התאגידים לתכנות מחדש, אך מצליחים לברוח, ומוצאים את המורדים. אז הם מחליטים לעזור להציל את העולם, ומצליחים גם להתאהב בדרך. יודעים מה? זאת הפעם הראשונה בחיי שראיתי קטע של להציל-את-העולם-ולהתאהב-בדרך, והוא לא היה קיטשי.

במהלך המחזמר המצחיק-עד-כדי-דמעות, מועלים שמות יוצרים גדולים, המון איזכורים של הביטלס ולהקות גדולות אחרות. המון עקיצות על כל נושא שאפשר לחשוב עליו, ואינספור ירידות על בריטני ספירס.

המחזמר מלווה בכמעט שלושים מהשירים המוצלחים ביותר של Queen (שמתאימים לתסריט בצורה כל כך מוצלחת, שנראה כי השירים נכתבו בשביל ההצגה, ולא להפך) ששרים במלואם גם החבר'ה הטובים, וגם החבר'ה הרעים. הביצוע מצוין, ולעיתים טוב ממש כמו המקור, אם לא יותר (תגובות נאצה על המשפט האחרון ניתן לכתוב בתגובות). הקהל מתחלק לשני חלקים - אלה שבאו לראות מחזמר, ואלו שבאו לראות את המחזמר של קווין. החלק הראשון לא מבין על מה כל המהומה, מתלונן על הרעש, ומציג תדמית בריטית לחלוטין. החלק השני מתלהב, צורח, משתגע, ועושה חיים - בדיוק כמו שיוצרי המחזה רצו.

לקראת סוף ההצגה, החלק השני משתגע, צווח, וכמעט יש הרגשה של הופעה אמיתית של קווין. אגב, בשיר האחרון - Bohemian Rhapsody - מופיע בראיין מיי. אני חייב להוסיף שמרוב צווחות ומחיאות כפיים, כאבו לי הידיים במשך שלושה ימים אחרי המופע, אז אל תגזימו. ובקשה מהקוראים - אם אתם אוהבים את קווין, טוסו ברגע זה ללונדון, ולכו לראות את המיוזיקל. אם לא, אל תעשו את זה, כיוון שהחלק הנוקשה בקהל מאוד מעיב על ההופעה, והמבטים הנוקשים שלו ממש הורסים את ההנאה (ואציין גם את העובדה שאתם לא תהנו שם). כל מי שאוהב את הלהקה, אך לא זכה להגיע להופעות שלה, זה בהחלט הדבר הכי קרוב. מתנגן ברקע: We Will Rock You - Musical

 האתר הרשמי