החיים, היקום וכאלה

בשהותי הקצרה בלונדון לפני כמה שבועות הלכתי עם הקבוצה שלי למסעדה "Beef Eater". המסעדה אמורה לדמות מסעדה מימי הביניים. זאת אומרת שאת האוכל אוכלים בידיים, את המרק שותים מהצלחת, והבירה/פפסי זורמים כמים.

הסועדים יושבים בשולחנות מעץ, ובין הארוחות יש שלל פעולות. עוד לפני המנה הראשונה נבחרתי להיות למלך, שודכה לי מלכה (כידוע: בימי הביניים המלך לא הכיר את מלכתו עד הנישואים), וניתנו לי כמה תפקידים מלכותיים. ראשית, הלבישו לי גלימה מלכותית לא נוחה במיוחד, אך לראשונה בחיי חזרתי ממסעדה ללא כתמים על הבגדים. שנית, בין כל מנה הייתי צריך להתהלך עם מלכתי בין השולחנות, והרימו לכבודינו כמה כוסיות. בסיום הערב גם הייתי צריך לנשק את מלכתי. חמודה.

האוכל טעים למדי. הגישו מנה ראשונה שכללה סלט ופסטרמה. קחו ממני עצה - לעולם אל תאכלו סלט במקום שנקרא "אוכל בשר"; הטעם הרע של הסלט נשאר בפי במשך כל הערב. למעשה, כדאי לוותר על כל המנה הראשונה - היא ממלאת את הבטן על חשבון המנות הטעימות יותר, ובעלת טעם מריר מאוד. למנה שניה הגישו מרק, שאותו, כאמור, צריך לשתות בלגימות ולא בעזרת כף. עוד עצה ממני - תביאו מלח מהבית; הרבה מלח; הרבה מאוד מלח. המלחיה שם ממש לא נוחה (ברוח ימי הביניים), וממש מסורבלת וגדולה בשביל להעביר אותה דרך כל השולחן. למנה שניה הגישו עוף עם תפוחי אדמה, וירקות מבושלים. את הירקות האלה ניתן לאכול. לקינוח הביאו עוגה, אך אני כבר הייתי מפוצץ ולא יכלתי לגעת בה.

כאמור, בין מנה למנה יש הצגות לוליינות, כוח ומופעים אחרים המזכירים את ימי הביניים. מדי פעם נבחרים סועדים לצורך המופעים. אני חייב לציין שהמסעדה בבירור מפורסמת בשל המופעים ולא בשל האוכל, ואני נהניתי מאוד. שיא הערב מבחינתי היה קרב של שני אבירים. הקרב נראה ונשמע אמיתי מאוד, והחרבות באמת נראו מסוכנות. עידוד האבירים נעשה על דפיקת האגרופים בשולחנות, ועשיית רעש. למעשה, כל כמה דקות נאלצנו להרעיש ככל האפשר.
עוד מופע ראוי לציון שנערך הוא ריקוד הנשים. כעשרים נשים מהקהל התבקשו לרקוד. לכל אחת ניתנה מטפחת, והן היו צריכות לרקוד בתנועות ניקיון. כלומר: הן היו צריכות לרקוד תוך כדי הזזת המטפחת כאילו הן מנקות דבר בלתי נראה. אני לא חושב שפמיניסטית ממוצעת תראה את הריקוד בעין יפה.

התלבושות, המלצריות, הנאומים, הריקודים, הטקסים, שיתוף הפעולה מצד הקהל, האווירה, ופשוט הכל גרמו למצב רוח מצוין וממש גרמו להרגשה שאנו נמצאים בימי הביניים. האווירה במקום פשוט מצוינת, והיה לי ממש חבל לעזוב. אם אזכה לבקר עוד פעם בלונדון, אחזור לבטח למסעדה.
אגב, כדאי ללמוד אנגלית לפחות ברמה בסיסית לפני הגעה למסעדה. כל הזמן נושאים נאומים, ולעיתים קרובות יש אינטראקציה בין הסועדים לבין סועדים אחרים. גם כאשר נבחרים להשתתף במופעים, צריך לענות על שאלות במיקרופון. לא יהיה נעים אם יראיינו אתכם וכל הקהל ישמע שכל מילה שניה שלכם תהיה בעברית. :-)

לסיכום, המסעדה הזאת מאוד פופולרית בלונדון, כך שצריך להזמין כרטיסים מראש (אני לא יודע כמה מראש, אך אל תקחו סיכונים: תזמינו מקום מוקדם ככל האפשר). ובאמת שאסור לכם להחמיץ ביקור בה.