החיים, היקום וכאלה

הוא: "אופיר"

אני: "מה?"

המורה: "תוציאו דפים, יש לכם בוחן פתע".
הכיתה: "המורה, אסור לערוך בוחן פתע מבלי להודיע על כך יום לפני!"
המורה: "תוכיחו לי שאסור. בינתיים תוציאו דפים"
*ג'ניה מוציא את תקנון בית הספר (אותו שמר בתיק כבר שנתיים וחצי לרגע כזה) ומראה למורה*
המורה: "זה לא בוחן פתע, זאת עבודה עם ציון"
הכיתה: "אז מותר להיעזר בחברים, ולענות על השאלות עם חומר פתוח?"
המורה: "לא! בוחן פתע עושים לבד!"
הכיתה: "אבל אמרת שזה לא בוחן פתע"
המורה (מתחילה לצחוק): "זאת עבודה עם ציון"
הכיתה: "אם כך, מותר להיעזר. אחרת זה בוחן פתע"
המורה: "לא! ואל תתווכחו איתי!"
*ג'ניה מביט במורה במבט בעל משמעות*
המורה: "תעשו את בוחן הפתע ותפסיקו להתווכח!"

דמיינו לעצמכם נסיון של אדם אחד ללמד חייזר לרקוד...

"תתחיל לקפוץ כאילו אתה חולה כלבת. מעולה! עכשיו, תתחיל לנער את הראש כאילו מישהו תפס לך אותו ואתה מנסה להשתחרר. יופי. בקשר לרגליים, פשוט מדי פעם נסה לבעוט בכלב בלתי נראה, ואתה מסודר. עכשיו החלק הכי חשוב בריקוד - הידיים. לא משנה מה, אתה חייב להשאיר אותן מעל הראש. דמיין שאתה לא יודע לשחות וטובע, והסיכוי היחיד שלך להינצל הוא לנער את הידיים מעל לפני המים בתקווה שהמציל יראה אותך. ולא משנה כמה הידיים כואבות, אסור לך להוריד אותן. תנועה נפוצה נוספת היא הרחת בית השחי. הביצוע מאוד פשוט: תריח את בית השחי הימני, כאשר בוא זמנית אתה מוריד מעט (אבל עדיין משאיר מעל הראש) את יד שמאל, ומגביה את יד ימין. תחליף בין הידיים כל שניה. עוד תנועה מקובלת היא הזזת אחת הידיים קדימה ואחורה בקצב קבוע. כמו אוהדי כדורגל שצועקים משהו לא ברור, או לחילופין, כמו חבורת שפוטים פוליטיים שמדרבנים את מנהיגם להמשיך לדבר. לגבי הראש, זה לא עסק מסובך. תעשה איתו דבר רנדולמלי בכל פרק זמן מקרי. פשוט דמיין שצלף מכוון את רובהו לעבר ראשך, ואתה מנסה להתחמק מהיריה. כל עוד הראש לא מהווה מטרה נייחת, אתה מסודר.
אה, והעצה הכי חשובה - אם אתה לא יודע מה לעשות, פשוט תשתגע. ככל שתתנהג בצורה יותר מופרעת, כך יאהבו אותך יותר. הדבר הכי פשוט לעשות הוא לערבב אלכוהול עם תרופות לפני תחילת הריקוד, שתיית אקונומיקה, או בקיצור, לאכול משהו שכתוב עליו בפירוש "לא למאכל". אם תעשה את זה ולא תוכל לשלוט בעצמך במהלך הריקוד, קריירת הריקוד שלך מובטחת, ואין ספק שתהפוך לדבר החם הבא."