מה שבעסה בזה שנרדמת לך היד זה שזה סוג הכאב היחיד שישיבה על היד לא מעבירה את הכאב.
אתה מתחיל להבין שמשהו לא בסדר איתך כשאתה משלים שינה ב-7 דקות גלח"ץ, אבל ישן רק שעה וחצי בחמשוש.
"אם אני עולה על מוקש, אני מתאבד!" – חבר, כששמע שגם נהגי משאיות נשלחים לפעמים לשטחים.
החופ"ל נתן למישהו עם בעיות נשימה סיגרות... זה לא קצת ניגוד אינטרסים?
זה רק אני, או שאין משקה שנגמר יותר מהר ממיץ ענבים?
מסעות זה משהו בסט! סוף-סוף, אחרי יותר מחודשיים וארבעה מסעות, כבר לא ירוק-צ'ונג של בקום!
זה הזכיר לי מקרה מעניין. בכיתה י"ב מישהי מהשכונה שבחיים לא ראיתי התחילה לבקש ממני להיות חבר שלה בכל פעם שראתה אותי. כמה שבועות ניסיתי להימנע ממנה, אבל יום אחד היא תפסה אותי אחרי פרק של "שלושה בדירה אחת". זה מה שקרה:
היא: "אז מה אתה אומר? רוצה להיות חבר שלי?"
אני: "תשמעי... כל הזמן הזה נמנעתי ממך כי אני שוחה נגד הזרם"
היא: "מה?"
אני: אני משחק טניס הפוך"
היא: "אה?"
אני: "אני אוהב את כל צבעי הקשת"
היא: "לא הבנתי"
(הגיע הזמן לשינוי טקטיקה)
אני: "אני אוכל כריות"
היא: "כאילו, קורנפלקס?"
אני: "אני יורק נוצות" (ת'אמת, אני עדיין לא מבין מה זה אומר)
היא: "אתה נחנק?"
(איזו בלטה... עוד שינוי טקטיקה)
אני: "אני לא נמשך לבנות"
היא: "אתה בטוח?"
אני: כן, די בטוח"
היא: "יש לך חבר?"
אני: "כן"
היא: "איך קוראים לו?"
אני: "ג'ק. ג'ק טריפר"