עם תחילת המלחמה הקפיצו את הפלוגה שלי לכוננות בחיפה. הכל טוב ויפה חוץ מהעובדה שהקפיצו אותנו מטקס הכומתה, יום לפני הרגילה. כעיקרון, השבועיים הראשונים היו משביזים: עוצר יציאות, פריקת והעמסת ציוד חילוץ אינסופית, 4 שעות שינה בלילה, יותר מדי תרגילים ביום עם חליפות אב"כ (כלומר: הזעה לא-נורמלית), שינה על מדים, ואיסור להתקלח (כוננות כבר אמרתי?). אחרי שבועיים המצב דווקא ממש השתפר (למרות שהיציאות עדיין לא משהו). כל הנ"ל הופסק, וקיבלנו פול מתנות מהאגודה למען החייל (בעיקר תחתונים, גרביים ואוכל). הערה בנושא: כל הכבוד לאגודה שהיא מחלקת לנו תחתונים, אבל את תחתוני הסבא שקיבלתי רק סבא שלי מוכן ללבוש. לגבי החולצות, זה ממש מצחיק לראות בנות מסתובבות עם חולצות במידה XL. לגבי נייר הטואלט, טוב שנזכרתם באמת לחלק גליל אחד לאדם אחרי שסגרנו 21 יום. במהלך השבועיים הראשונים אין לכם מושג לאיזו רמה הדרדרנו... גנבנו מפיות מחדר האוכל, והשתמשנו באמצעים לא אנושיים! הפכו אותנו לחיות! חיות!
אני מקבל כומתה
בזמן הכוננות הצטברו אצלי הרבה מחשבות על צה"ל:
מישהו זרק שש-בש שהוא קיבל מ האגודה למען החייל.
אני: מה אתה זורק שש-בש?! יש ילדים באפריקה שאין להם שש-בש, ואתה זורק אותו בכזאת קלות!
הוא: שילכו להזדיין הילדים באפריקה.
אני: מממ... זה פחות או יותר מה שהם עושים, בעצם. אתה יודע, איידס וכאלה.
מסתבר שבכור בדימונה נמצאים האוכל והקרינה האיכותיים ביותר בצה"ל
הכי כיף זה לרדת משמירה. אתה עולה במדרגות הכי לאט בעולם, מתענג על כל מדרגה, יש לך את כל הזמן שבעולם, מציץ ברשימת השמירה על הדרך, מבסוט מהעובדה שאתה האחרון ברשימה...
היא: איזה מוזר זה... פתאום האלונקה מרגישה מה-זה קלה...
אני: זה בגלל שלא שוכב עליה מישהו.
הוא: תשתה, תשתה, מים זה בריא.
אני: ברור שזה בריא! אם אני לא אשתה, אני אמות!
שלשום נסענו לצפת לסמן מקלטים (שכבר סומנו פעם ע"י מישהו, שלא טרח לעדכן אותנו בזה). בדרך חזרה לבסיס נכנסנו (אני עדיין לא יודע למה) לאיזה מקלט וישבנו/ישנו שם שעתיים. במקלט היתה לי שיחה נחמדה עם ילד אחד.
הוא: אתה מסיירת מטכ"ל?
אני: כן, למה לא...
הוא: תוכיח!
אני: רואה את זה? (מצביע על הנועלן)
הוא: כן. מה זה עושה?
אני: אין לי מושג. אבל זה מוכיח שאני מהסיירת. לא לכל אחד נותנים נועלן, אתה יודע.
הוא: באמת?
אני: בטח. לך יש נועלן?
הוא: (חושב קצת) מממ.... לא...
אני: רואה?
הוא: מגניב!
*הוא הולך לבדוק למי עוד מהמחלקה שלי יש נועלן*
הוא: לא נכון! גם לו יש נועלן! (מצביע על ילד מעפן)
אני: באמת? יא אללה... לכל אחד נותנים נועלן בימינו.
אני חושב שאהיה אבא למופת...
נועלן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
