החיים, היקום וכאלה

-בא לי משהו בריא. כמה זה ההמיץ תפוזים סחוט טבעי?

-10 שקל

-וכמה זה הקולה?

-9

-...

-טוב, אז אני אשחיט את הגוף הפעם

לנסוע למוסד עם כובע קאוובואים על הראש ולשיר שירים של קובי פרץ, ליאור נרקיס ומושיק עפיה... מה הצבא עושה לאנשים...

נשארו לי עוד 301 ימים לשחרור. מצד אחד עברתי מלא דברים (והרשימה גדלה). מצד שני, אכלתי הרבה חרא. מבחינה מסוימת התבגרתי המון והכרתי אנשים שלימדו אותי על עצמי בשנתיים יותר ממה שלמדתי על עצמי ב-18 שנים. מבחינה אחרת אני מרגיש כאילו נשארתי אותו ילד בן 18 עם התנהגות של בן 13 שהייתי לפני שנתיים. עברתי בצבא את השיחות הכי משמעותיות והשיחות הכי מיותרות בחיים. חוויות קיצוניות לחלוטין. דברים שלא הייתי יכול לעבור בשום מקום אחר. עם כל יום שעובר אני גאה בעצמי שעברתי אותו, ורוצה באותה מידה להמשיך ולפרוד מהמערכת הזאת.

אני שומע סיפורים של אנשים יותר קרביים ממני וסיפורים של לוחמים מלפני הרבה שנים ואני מרגיש שעברתי הרבה יותר מהם, ושהסיפורים שלי יותר חזקים. מצד שני אני מודע לזה שהצבא השתנה מאוד בזמן הזה ושהתנאים שלי הרבה יותר פשוטים מפעם. אני רואה איך ג'ובניקים חיים ואני רוצה שירות כמו שלהם, אבל אין לי יותר הערכה אליהם משיש לי למשתמטים. אולי אפילו פחות. אני מקנא בהם בטירוף, אבל לא רוצה להיות הם. אני רואה גם את תנאי השירות ואת התלונות של הצעירים, ורואה את הצבא (לפחות במסגרת הפלוגתית שלי) השתנה כל-כך בזמן השירות שלי. התלונות שלהם הם השאיפות שהיו לי כשהייתי במקומם, וכשהם שומעים מה שאני עברתי הם לא מאמינים לי.

אני מקלל כל יום שעובר, אבל מעריך כל יום שעבר. זאת המסגרת היחידה שאתה אוכל חרא וגאה בזה. אפילו הצ'ופרים וההערכה שאני מקבל הם אפסיים. אני רואה שחיילים שלא מגיע להם כלום מקבלים יותר ממני, ולא מבין למה אני עושה את מה שאני עושה.

Party on dudes

אלון מזרחי. גבר אמיתי.