החיים, היקום וכאלה

לוחצים עלי חזק בתגובות החודש. אחרי הפוסט האדיר במיוחד שכתבתי נוספו לי כמה מנויים, כמה טוקבקים מלטפי אגו, והרבה לחץ לכתוב עוד. אבל על מה לכתוב? שום דבר לא זורם לי במיוחד... לא קרה לי שום דבר מצחיק מספיק שביל לכתוב עליו או מעניין מספיק בשביל שיהיה לי כוח לכתוב אותו. אולי אני אכתוב שהיה לי סד"ח בירושלים ובאפטר התחלתי לקפוץ על כל תייר שראיתי ולהזרים אותו להצטלם איתי ואז לצלם אותי לבד ועם חברים ולהעלות את התמונות לפייסבוק ולשלוח לי? הנה, כתבתי. זה היה הרבה יותר מצחיק בזמן הווה - וכל הפלוגה בטוחה שהייתי שיכור כשעשיתי את זה. הנה, כתבתי. אולי אני אכתוב על האולימפיאדה? על בולט המטורף או על פלפס התותח? אבל אתם יכולים לקרוא עליהם בכל מקום אחר. לא צריך אותי בשביל זה.

אני יכול גם לכתוב על הנזיר אוליביה שהיינו אצלו שהוא הנזיר הכי מגניב שפגשתי (אפילו שהוא בערך הנזיר הראשון גם). הוא גם נזיר ממש זורם. רק שציפיתי שכשאני אשאל אותו כמה הוא קיבל על הפרארי תהיה לו תשובה טובה יותר מ"חה-חה כמו הספר. הלוואי והיתה לי פרארי".

אולי לעשות רשימת הכותבים המצחיקים ביותר? בוא ננסה:

4.       פראנק זאפה - זמר וכותב שירים גאון. יש לו מלא הישגים וסיפורים על דברים שהוא אמר או עשה. תגגלו אותם.

3.       אילן הייטנר - אפילו שהוא ישראלי, הוא גבר-גבר, ויכול להכניס חיים ישראליים לתוך ספר. כל קורא מזדהה עם שני הספרים שלו (חוכמת הבייגלה ומלך החומוס ומלכת האמבטיה), ויש לו משפטים פילוסופיים חבל"ז.

2.       גבריאל גארסיה מארקס – נכנס לרשימה בעיקר בזכות מאה שנים של בדידות ופחות בגלל הספרים האחרים שלו שפחות אהבתי והרבה יותר קשים לקריאה. כל משפט שלו הוא כ"כ הרבה יותר מאוסף המילים המרכיבות אותו...

1.       דגלאס אדאמס - מן הסתם במקום הראשון. האדם הכי שנון מאז ומעולם. כל אחד מספרי מדריך הטרמפיסט לגלקסיה כתוב בצורה בלתי רגילה. אם אתם רואים מישהו שקורא ספר במקום ציבורי ונקרע מצחוק, הוא קורא את אחד מהספרים של הטרמפיסט. גם שני הספרים בסדרת דירק ג'נטלי כתובים ממש טוב, למרות שהם יותר קשים לקריאה. והספר סלומון הספק, שנאסף מכתבי יד שלו שנלקחו מהלפ-טופ שלו לאחר מותו חובה לקריאה.

אבל אם אני עושה רשימה כזאת, לא יהיה לי כוח לחשוב על מספיק אנשים בשביל שזאת באמת תהיה רשימה. ואני גם אצטרך לתת לכל אחד כמה משפטים לדוגמה, ולא בא לי לחפש ולעשות עכשיו, אז נוותר על זה.

אני יכול לעשות פוסט על מה אני חושב על כתיבה בבלוג, אבל ז'וז'ו כבר עשה את זה וגם הוא עשה את זה יותר טוב מאיך שאני הייתי עושה את זה, כי אם הייתי מתחיל הייתי כרגיל מתפזר לכל הכיוונים והיה יוצא לי פוסט מעפן.

ויאללה, יש לי כבר איזה פוסט, לא? אחד די גרוע, אבל באשמתכם שאתם לוחצים עלי ככה לכתוב. אני לא רציתי. לא בא לי טבעי. אבל אתם – "יא תותח", "תעדכן יותר" – מה אני אעשה? לא מספיק שמפעם בשלושה חודשים התחלתי לעדכן בערך פעם בחודש, אז גם זה לא מספיק לכם. נותנים לכם אצבע, רוצים את כל היד!

יאללה, אני משאיר אתכם עם קצת נוסטלגיה. מי שבגיל המתאים אמור לזכור לפחות חלק מהסרטונים האלה. תראו גם את הסרטונים הקשורים בצד ימין. יש הרבה דברים שלא שמתי ושכדאי לחפש לבד. לא חסרים דברים - שירים של פעם, סדרות של פעם, פרסומות של פעם...