לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים, היקום וכאלה

בלוג לא מציק ברובו

Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אל הבקו"ם אני בא וסלמאת לצעירים


נכתב על ידי , 21/3/2009 22:26   בקטגוריות הגיגים, עד מתי מרץ 06?  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אניגמה ב-5/4/2009 22:23
 



סוף סוף הסוף


זהו. נגמר. אין יותר צבא. עברו 3 שנים. 3 שנים ארוכות שמכילות כל כך הרבה, וביום אחד החיים שלי משתנים לחלוטין. 3 שנים שבהן למדתי המון, אבל גם שכחתי לא פחות. הרווחתי הרבה והפסדתי לא מעט. למדתי איך לגנוב, לשקר, להתבכיין, לתחמן, לרמות, אבל גם איך לעזור לחבר, להתקדם, לסבול, לוותר, להצליח, לעבוד קשה.
למדתי גם להעריך. הרבה יותר מאחרים לדעתי. להעריך שינה, חום, קור, אוכל טוב, תנאים, בית, עצמאות.

עברתי הרבה, סבלתי לא מעט, ולמדתי על עצמי המון. למדתי שאני לא נשבר, ולא משנה מה, לא נכנע ללחץ חברתי, מצליח לא לנצל לרעה את הכח שיש לי (ויותר קשה לעמוד בפיתוי ממה שנדמה), ובעיקר שאני הרבה יותר איתן ממה שאני מרגיש, ועומד בכל מה שזורקים עלי. יותר מזה, בכל השירות שלי לא נשברתי פעם אחת, גם פיזית וגם נפשית, לא השפלתי את עצמי מול אף אחד.

אז בשלוש השנים האלה נתתי למדינה הרבה יותר משקיבלתי ממנה, ונשארתי בצבא למרות שהוא עשה כל מאמץ אפשרי לשבור אותי. בטירונות המפקדים שלי אמרו לנו שאם אתה מנסה להשתין על הצבא, הצבא אולי טיפה נרטב, אבל אם הצבא משתין עליך, אתה טובע. וזה נכון. זאת מערכת משוחדת, שרק מי שבוכה ומלקק מקבל. מי שתורם נדפק, ומי שזורק זין מרוויח. או בקיצור, מי שמשקיע שוקע ורק חרא צף.

ועכשיו, לקראת האזרחות, אין בי שום פחד להשתחרר. אני מבין את אלה שלא רוצים להשתחרר. בסופו של דבר, צה"ל הוא מערכת מאוד נוחה. אתה מקבל תנאים טובים, ביטחון כלכלי, עבודה בטוחה, עתיד בטוח – וכל זה רק במחיר של חופש וויתור על הכבוד העצמי. אתה לא צריך לדאוג לבגרויות, לימודים, כסף, ובכלל לא צריך לחשוב הרבה. חשיבה זה לא משהו שנדרש לשירות. ואמנם עם השחרור אני מחזיר את הנשק (בכאב גדול), ואת הנסיעות חינם, וצריך להתחיל לעמוד בתורים לבידוק בקניון, ולהירשם לפסיכומטרי, לנסות להשיג עבודה עם הברך שהשירות דפק לי, לבחור מקצוע, להשלים בגרויות, ולטוס, העצה שלי אליכם היא – אל תחתמו, אל תשימו דרגות על הכתף, תעשו את שלכם ותצאו. הצבא הוא לא החיים, הוא רק דוחה אותם בשלוש שנים. וכמה שאין לי מושג מה אני אעשה עכשיו, בידיעה שבסופו של דבר שום דבר לא מספק כמו להיות חייל לוחם בצבא הגנה לישראל, אני לא מסתכל לאחור. מספק או לא, נתתי מספיק. הגיע הזמן גם לקחת.

אז פה זה נגמר. אין יותר שבתות, או ימים ביציאה, אין ריתוקים, או משפטים. אין מסדרי בוקר, או ערב, או מסדרים בכלל. אין גלח"ץ, אין כומתה, אין קצינים ונגדים, לא רס"פ ולא רס"ר, ולא תדריך עליה למשמר, וגם לא תדריך יומי ולא תדריך הגנת מוצב, וסוף לתדריכים! ואין נוהל שבת ולא טחינה בשמירה ולא הקפצה מהבית. ואין גם מנות קרב. אין יותר לוף! אין סיורים ואין מעצרים ואין מחסומים ואין צ'קפוסט נייד מזדיין כשאתה הכי עפוץ בעולם. ואין לעשות 8-8 ולשמוע שיש מעצר בלילה ולאכול את הלב אם לצאת למעצר או לישון טיפה. אין להיתפס כשאתה שובר שמירה. אין שמירה לשבור! אין ערבים שבוכים לך במחסום שהם ממהרים לבית חולים ואתה לא יודע אם להאמין, כי יש מאה כאלה ביום. אין ג'יב אל אוויה. אין כוננות, ואין נוהל מעצר חשוד, ואין רימון הלם, ואין לירות תאורה, ואין קרמי ווסט, אין לעלות על ציוד, אין ברכית, אין 77, אין חפ"ק, אין גשש, אין זריקת אבנים, אין פרש טורקי, ואין פטיש חם, ואין ברחן ואין נמלט, אין גם נוהל משקפת ואין כיווני ירי ואין גבול גזרה. אין גדר. אין חמין ושניצל קר בשבת. אין ארוחה בשרית פעם ביום. אין אוכל קר בחמגשיות. אין לסגור ריתוק ולהתחיל להסתכל על ערביות. אין להתקלח בחורף במי קרח כי חזרת משבוע שטח וכולך אבק שריפה ובוץ. אין להתגלח ולהסתפר. אין לרדת משמירה בחורף ולא להרגיש את הרגליים. אין ואין ואין ואין ואין!

אין צבא ושיזדיינו כולם!

 

אז מתי המילואים?

נכתב על ידי , 5/3/2009 20:27   בקטגוריות בזבוז זמן, הגיגים, חירטטתי, עד מתי מרץ 06?, שאלות קיומיות  
151 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רסיסים של תקווה ב-6/4/2009 01:54
 



כל הזין


*צלצול*

"אה אחי, מה נשמע?"

"פנאן, מה איתך? עוד כמה זמן אתה משתחרר?"

"עוד 4 חודש. 3 לחפש"ש."

"אה יופי. איך ככה? איפה אתה עכשיו? מה אתה עושה?"

"סתם אחי... אני בחברון, עושה מה שאני עושה כבר שנתיים ושמונה. 8-8 מטבחים, עם כוננות באמצע. טוחן את הנשמה כמו שאף חייל מעולם לא עשה לפני ולא יעשה אחרי. רודף כל היום אחרי ערבים, בקושי רואה את הבית, לא זוכר מה זה לישון בכיף. יש חיילים שמתגייסים לג'וב, יוצאים כל יום הביתה, משרתים עם כל הכוסיות, אוכלים טוב, מקבלים קורסים וצ'ופרים, ואז מקבלים קיצור שירות ומקבלים הצעות עבודה מטורפות בגלל מה שהם עשו בצבא... אני כל השירות סובל, נותן את כולי, יוצא פעם בשלושה שבועות הביתה, אחרי שנתיים וחצי שחלמתי על יציאות כאלה, אוכל גרוע, עובד כל היום, לא ישן, אין לי מים חמים במקלחת, כבר איבדתי את הספירה של הבנות שהתלהבו שאני לוחם, אבל ברגע שהבינו שאני לא יוצא הביתה, זרקו אותי, קופא בחורף, מת מחום בקיץ, אוכל מנות קרב באימונים שבהם אני כובש את אותה כיפה שוב ושוב ושוב, מקבל עונשים על כלום, רואה ערבים כל היום, משתחרר בלי תפקיד, לא קיבלתי כנס משתחררים כי הקפיצו אותי לבסיס, לא קיבלתי רגילה כבר 8 חודש, וגם אלה שמגיעות לי ימחקו, לא מקבל השלמת בגרויות, לא מקבל ואוצ'ר לפסיכומטרי, תעודת הלוחם לא שווה כלום, לא קיבלתי שום קורס כל השירות, עובד גם כשאני חולה, הורס את הגוף שלי עם המשקלים שאני סוחב, כל הקורסים וההטבות של לוחמים הולכות לג'ובניקים שבפיקוד, נדפק לי השכל, וזהו בערך, על קצה הלשון ככה - הדברים שעולים לי כרגע בראש ושאני מסוגל לתאר במילים."

"אה, סבבה אחי. תגיד, אתה יוצא יום חמישי? יש מסיבה אדירה!"

שוקל להחליף את כל החברים שלי בלאי.

‏*‏בעקבות התגובות - אל תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד להיות לוחם, דווקא ממש בעד. נשארתי לוחם בפז"ם שלי מבחירה, לא מכורח.
נכתב על ידי , 3/12/2008 19:41   בקטגוריות יצאתי טמבל, עד מתי מרץ 06?, שאלות קיומיות  
187 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מור ב-3/3/2009 16:43
 




דפים:  
41,196
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבלוגר ממוצע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בלוגר ממוצע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)