החיים, היקום וכאלה

איזה כיף זה ללכת למועדון. אתה לא יכול ללכת כל פעם לאותו מועדון, אז כל כמה זמן צריך ללכת למקום חדש, שלא שונה בכלום משאר המקומות, אבל מה לעשות שצריך לגוון. אז אתם מארגנים רכב ועולים על גהה, או על איילון, ונוסעים למועדון, שתמיד נמצא באיזה קיבוץ שכוח אל בכביש עפר נטוש, ואתה טועה בדרך יותר מדי פעמים, וחורש על ספר הטלפונים שלך בשביל להתקשר לחברים שגרים באזור. ומרים טלפון לעוד חברים שלך שאמורים להגיע או שכבר בדרך, ומוודאים איתם איפה כל אחד נמצא.

ואז אתה מגיע לחניה, ואיזה ילד בן 14 עם שפם בר מצווה עם אפוד-צהוב-מחזיר-אור מסמן לך עם הפנס לחנות כדי שחס ושלום לא תתבלבל ותחנה בשני מקומות. אתה יוצא, מתלבט לרגע אם להשאיר את החולצה הארוכה ברכב או להיכנס איתה (לבנות נחסכת ההתלבטות), כשבזמן האחרון קפוצ'ונים נכנסו לאופנה, אז כולם נכנסים איתם למסיבה.

כולם שותים ליד הרכב ובאים להיכנס. אתה מגיע לסלקציה. פיצוץ אוכלוסין. מקלל בפעם האלף שבאת כל כך מאוחר ומבטיח בפעם המליון לבוא פעם הבאה יותר מוקדם. אם יש לך מזל, יש לך חבר שתמיד לוקח על עצמו את המשימה של להידחף ולחפש את הסלקטור. אם זה התפקיד שלך, כל הזין. אחרי דחיפות וריבים וצעקות וקללות, ואחרי שהכרת כבר את כל מי שעומד מסביבך בתור והרצת את אותן בדיחות שתמיד מריצים בסלקציה, הצלחת לארגן לכל החברים שלך את החותמת הנכספת. כל הכבוד! עוברים לתור של המקומבנים שקיבלו חותמת. חותמות של הסלקציה זאת תחבולה של בעלי המועדונים להוריד את כמות האנשים שעושים בעיות לשליש. יש לך את התור של אלה שמחכים לחותמת, והם לא עושים בעיות כי הם יודעים שהם אמורים לקבל חותמת ולהיכנס. יש להם תקווה, אז הם נרגעים. יש את התור של אלה שכבר קיבלו חותמת ומרגישים שהם כל רגע בפנים, אז הם שאננים ויש להם כבר מצב רוח טוב. ויש את התור של כל היתר, שעלולים לעשות בעיות, אבל מנסים להזרים את הסלקטור להכניס אותם. יא בן זונה! אני מראה לך תעודת לוחם ואתה מכניס את האמריקאים המכוערים מתגלית?  בסביבות 1 וחצי בלילה הצלחת להיכנס. המאבטח מעיף אותך פנימה לפני שאתה מספיק לוודא שכל החברים שלך נכנסו. אתה מעיף מבט אחרון על התור ומקבל תחושת עליונות. מי זה כל האפסים האלה שעדיין לא נכנסו?

עכשיו מגיע התור לבידוק. אני עדיין מנסה להדחיק את זה.

יופי. עברת את כל השלבים הראשונים. הגיע הזמן לקנות כרטיס. זה הג'ונגל האמיתי. קנית? אחלה. עוברים הלאה. בוא נעמוד בתור של הכניסה. נכנסים. אל תשכח לחייך! אתה לא יכול להיכנס למועדון אחרי שנדחפת, רבת, נבדקת, שילמת, ולהיראות כאילו שאתה לא נהנה. מה עושים? בוא נלך לבאר. יש בירה חינם בין שתיים ורבע לשתיים ועשרים. תידחף בבאר. מסתלבטים על הנהג התורן ועל זה שהיתה לו טראומה שבוע שעבר ועדיין פוחד לשתות. מה זה התור הזה עכשיו? מה קרה? בחיים לא שתיתם בירה? אחי, אני מת להשתין בוא לשירותים. מה אתה כוסית? מה אתה צריך שאני אבוא איתך לשירותים? להחזיק לך את היד? יאללה נו, שאני לא אאבד אתכם. תור לשירותים. תור למשתנה. תור ליציאה מהשירותים. אללה, מה עכשיו? לא יודע, בוא לרחבה השניה. שם נמצא את הגאולה!

חשוב מאוד כשאתה עובר ברחבה, ללכת עם הצד כדי לחתוך בין האנשים, עם יד אחת קדימה לפלס את הדרך. בדרך נראה פרצופים. נבדוק את הסחורה. נחפש איזה פרצוף מוכר שמסתבר כאיזו תצפיתנית ששירתה איתך לפני שנתיים והדבר היחיד שהיא זוכרת ממך זה שהפלוגה שהחליפה אותך היתה הרבה יותר מקצועית. אתה רואה חולצת סוף מסלול. מי זה הצעיר הזה? איזה קטע, עשינו טירונות באותו בסיס. בוא נגיד לו את זה. מה זה הלחץ הזה? אפשר לעבור רק במעגל של אלה שרוקדים פה. אל תעשו לי פרצוף. בעיה שלכם שיש ביניכם רווח של 15 ס"מ. וואי איזה שיר אדיר! נשארים פה! בוא נמצא בנות לרקוד לידן כדי ש... נראה איך הן מנפנפות את כל מי שמתחיל איתן. עכשיו בעצם מתחילה המסיבה. אנחנו עומדים במעגל ורוקדים בכיף שלנו וזורקים מבטים על הסביבה לבדוק את השטח. איזה כיף! מי זה החוצפן הזה שעובר לנו במעגל? אתה לא רואה שאנחנו רוקדים פה? פחחח תראה את שני הטמבלים האלה. תראה איך הוא נצמד לכוסית הזאת מאחורה והיא עוד שניה מעיפה אותו. מה זה! היא מדברת איתו! איך? די כבר! אני לא יכול עם הצפיפות הזאת. סתום את הפה שלך! זה רק מראה איזה מקום טוב זה.

יופי, המקום מתחיל להתרוקן. יש קצת מקום לנשום. אבל גם האווירה נחלשה. האלכוהול עובר, נהיה מאוחר, ואנשים מתחילים לעזוב. יאללה, מה אתה אומר? חותכים? סבבה. בוא ניפרד ממי שנשאר. עכשיו בוא נידחף דרך כל האנשים שעומדים בכניסה. נכנסים לרכב, עייפים ומרוצים.

יאללה, שמעתם על המועדון החדש הזה? חייבים ללכת אליו שבוע הבא! אין בו את כל הדברים המגעילים האלה שיש בשאר המועדונים.