החיים, היקום וכאלה

ביום שישי הלכתי לקניון הזהב. מקום נחמד. במעבר החציה שלפני הקניון עבר לידי איזה ערס גמדי (הוא היה כל-כך נמוך שאפילו כשהתכופפתי לא הצלחתי לראות את הפנים שלו). אני מניח שהוא חשב שזה ששנינו חוצים את אותו מעבר חציה הופך אותנו לאחים בדם ובנפש, כי הוא פצח איתי בשיחה הבאה (מילה במילה):

הוא: "אתה מראשון?"

אני: "כן"

הוא: "23?"

אני: "מה?"

הוא: "23?"

אני: "מה?"

הוא: "23?"

[...]

אני: "אה.... מה?"

הוא: "23?"

[מניח שהוא מתכוון לאיזו מילת צופן ראשל"צית שאני לא מכיר]

אני: "כנראה שלא"

הוא: "אתה בן 23?"

אני: "לא, אני בן 18"

הוא: "בן כמה אני נראה לך?"

[הוא נראה לי בן 15]

אני: "18?" [לא להעליב]

הוא: "אני בן 21"

אני: "האאאא... מגניב"

הוא: "לא נותנים לי לקנות דירה בגלל זה"

אני: "בגלל מה?"

הוא: "לא מאמינים לי שאני בן 21, אז לא מוכנים למכור לי דירה שאני אשים בה את הסמים שלי, למרות שישבתי בכלא"

אני: "באסה"

הוא: "תמיד רוצים שאני אראה להם תעודת זהות. הם לא מבינים שזה לא נוח להסתובב עם תעודת זהות בכיס. ולא מאמינים לי שאני בן 21"

אני: "וואלה"

הוא: "אני ישבתי בכלא! למה אני צריך לשאת תעודת זהות אם לא נוח לי? הרי ישבתי בכלא!"

[באמת טיעון מנצח. הוא הרי נתן מעצמו למדינה שלו. ובאמת לא יפה שאין לו מקום לסמים שלו]

אני: "וואלה"

[ובשלב הזה הגברתי את הקצב למהירות כזאת שרגליו הגמדיות לא הצליחו להשיג. בצעד גורלי (תרתי משמע) זה תמה לה ברית האחים שלנו. אחוות מעבר החצייה הגיעה לקיצה. הספינה האחרונה הפליגה]