החיים, היקום וכאלה

לפני כמה ימים שאלו במחלקה שלנו מי רוצה לראות רופא צבאי. באופן טבעי, כולם הרימו את היד (הבחירה היתה בין ישיבה בחדר ממוזג במשך כמה שעות טובות והרצת בדיחות - או לחילופין, השלמת שעות שינה - לבין קריעת תחת מתמשכת). כל פעם נתתי לאחרים להיכנס במקומי, וכך גם הקניתי לעצמי שם של אדם מחונך, אבל בעיקר, דחיתי בעוד קצת את השיבה לקריעת התחת המתמשכת.

 

בסופו של דבר נכנסתי לרופא, שמן הסתם היה רוסי (למישהו היה ספק?). הרופא שאל אותי כל מני שאלות, ובגלל שאני לא טיפוס ווכחן, פשוט עניתי "כן" על הכל (בסופו של עניין קיבלתי פטור ממאמץ). לידו ישב עוד רופא, שהיה ברור שהוא רופא יותר בכיר, כי הכתב שלו היה הרבה פחות קריא. הרופא שלח אותי לבדיקות אצל רופא אחר, מה שהקנה לי עוד חצי יום מנוחה מהטירונות.

 

אז נסעתי לי לעיר הגדולה, לבדיקה אצל הרופא, אבל לפני זה הייתי צריך לעבור איזו בדיקה. בשביל הבדיקה הייתי צריך להתפשט (בדיוק כמו בביקורים אצל הרבי החביב בילדותי) ולשכב כמה דקות על המיטה. אחרי זה ראיתי את הרופא, ועל השאלות שלו, למען הגיוון, עניתי פעם ב-"כן" ופעם ב-"לא". הפעם נשלחתי לשתי בדיקות נוספות, דבר שיגרום לי להפסיד עוד שני חצאי ימים מהטירונות.

באחת ההפסקות קבוצה גדולה של אנשים ביקשה ללכת להטיל צרכים בשירותים. אני רציתי רק להשתין, אבל הוספתי את עצמי לקבוצה הזאת כדי לקבל עוד איזו חצי דקה בשירותים. נתנו הקשב ("לקבל המפקד, כוח שירותים ימתח להקשב. שתיים, שלוש, הקשב"), וקיבלנו 7 דקות לרוץ לעשות את צרכינו. כל כוח שירותים רץ בשיא המהירות, בעוד שאני לקחתי את הזמן והלכתי בניחותא. הגעתי לשירותים, וראיתי את כל הכוח רץ בין התאים ומחפש נייר טואלט. אני, בינתיים, נכנסתי לתא הראשון שראיתי, והשתנתי. ניצלתי את הזמן להתמתח קצת, בלקרוא את הכתובות שעל הקיר, ושלל פעולות אחרות שעושים כשיש שתי דקות מיותרות בשירותים. אחרי זה יצאתי, והלכתי בשקט ובשמחה בחזרה למחלקה. ביקשתי רשות לחבור למחלקה, והמפקד, עם חיוך מסתורי, שאל אותי "עשית את... מה שעשית?" אמרתי שכן, וחברתי למחלקה. פתאום שמתי לב שכל כוח שירותים עומד לו בצד, ומחכה לנייר טואלט. מסתבר שהמפקד חשב שעשיתי את מה שכל כוח שירותים רצה לעשות, רק שוויתרתי, הבלית ברירה, על נייר הטואלט.

 

*הערה קטנה לסיום: אחרי אקט מיני עם החברה כדאי לשקול בזהירות יתרה כל מילה - למושג "עשיתי חיים" יש משמעות דו משמעית מדי.

אני: "אני אשבור לך את הפלאפון"
מושיקו: "אני אשבור לך את הפרצוף"
אני: "מה אכפת לי, לך זה עולה כסף"

איזו צרפתיה שראתה אותי במדים צעקה לי "דוז פואה!"... תמוה. תמוה מאוד.