החיים, היקום וכאלה

חברים, כפי הידוע לכם, אני משתתף בתחרות האינטר8ינג. אם אתם מעודכנים בחדשות האחרונות, אתם יודעים גם שהזוכה במקום השמיני בתחרות מקבל 200 ש"ח. לפני מספר ימים נכנס לתחרות מתמודד חדש שבמהירות צבר קולות רבים (בעיקר על ידי "גב"... בדיחה, כן?).

כשפתחתי את הבלוג תכננתי לא לצאת כנגד בלוגרים אחרים, משום סיבה שהיא. הפעם נכשלתי במשימה, והטחתי בו כמה הערות פוגעות. מה שכן, אני מקווה מעכשיו, ביממה האחרונה והקובעת לתחרות, שתהיה תחרות הוגנת וספורטיבית. אתם מוזמנים להצביע למי שאתם רוצים. אם אתם מעוניינים להצביע לבלוג שלי, קראו הלאה. אם אתם מעדיפים לראות את הבלוגים האחרים המשתתפים בתחרות, כנסו לכאן.

אם מעולם לא הצבעתם לאף אחד בתחרות הזאת, אנא פעלו לפי השלבים הבאים:
1. כנסו לכאן.
2. מעלה, מצד שמאל, לחצו על הכפתור "שינוי כתובת", והכניסו את כתובת האימייל שלכם (אל דאגה, לא תקבלו ספאם). לחצו "submit", והכניסו את האימייל שנית. לחצו עוד פעם "submit", ועוד פעם.
3. כנסו לאימייל שלכם, ובמידה ועשיתם עד כאן הכל נכון, יחכה לכם מייל בתיבת הדואר. לחצו על הלינק שבתוך המייל.
4. לסיום, לחצו על ארבעת הכפתורים הבאים (אשר מצביעים לבלוגים אשר ממוקמים מעלי בתחרות, כיוון שאם אעקוף אותם ואעלה מיקום, לא אקבל את הפרס).

הבלוג במקום השביעי:


הבלוג במקום השישי:


הבלוג במקום החמישי:

בשהותי הקצרה בלונדון לפני כמה שבועות הלכתי עם הקבוצה שלי למסעדה "Beef Eater". המסעדה אמורה לדמות מסעדה מימי הביניים. זאת אומרת שאת האוכל אוכלים בידיים, את המרק שותים מהצלחת, והבירה/פפסי זורמים כמים.

הסועדים יושבים בשולחנות מעץ, ובין הארוחות יש שלל פעולות. עוד לפני המנה הראשונה נבחרתי להיות למלך, שודכה לי מלכה (כידוע: בימי הביניים המלך לא הכיר את מלכתו עד הנישואים), וניתנו לי כמה תפקידים מלכותיים. ראשית, הלבישו לי גלימה מלכותית לא נוחה במיוחד, אך לראשונה בחיי חזרתי ממסעדה ללא כתמים על הבגדים. שנית, בין כל מנה הייתי צריך להתהלך עם מלכתי בין השולחנות, והרימו לכבודינו כמה כוסיות. בסיום הערב גם הייתי צריך לנשק את מלכתי. חמודה.

האוכל טעים למדי. הגישו מנה ראשונה שכללה סלט ופסטרמה. קחו ממני עצה - לעולם אל תאכלו סלט במקום שנקרא "אוכל בשר"; הטעם הרע של הסלט נשאר בפי במשך כל הערב. למעשה, כדאי לוותר על כל המנה הראשונה - היא ממלאת את הבטן על חשבון המנות הטעימות יותר, ובעלת טעם מריר מאוד. למנה שניה הגישו מרק, שאותו, כאמור, צריך לשתות בלגימות ולא בעזרת כף. עוד עצה ממני - תביאו מלח מהבית; הרבה מלח; הרבה מאוד מלח. המלחיה שם ממש לא נוחה (ברוח ימי הביניים), וממש מסורבלת וגדולה בשביל להעביר אותה דרך כל השולחן. למנה שניה הגישו עוף עם תפוחי אדמה, וירקות מבושלים. את הירקות האלה ניתן לאכול. לקינוח הביאו עוגה, אך אני כבר הייתי מפוצץ ולא יכלתי לגעת בה.

כאמור, בין מנה למנה יש הצגות לוליינות, כוח ומופעים אחרים המזכירים את ימי הביניים. מדי פעם נבחרים סועדים לצורך המופעים. אני חייב לציין שהמסעדה בבירור מפורסמת בשל המופעים ולא בשל האוכל, ואני נהניתי מאוד. שיא הערב מבחינתי היה קרב של שני אבירים. הקרב נראה ונשמע אמיתי מאוד, והחרבות באמת נראו מסוכנות. עידוד האבירים נעשה על דפיקת האגרופים בשולחנות, ועשיית רעש. למעשה, כל כמה דקות נאלצנו להרעיש ככל האפשר.
עוד מופע ראוי לציון שנערך הוא ריקוד הנשים. כעשרים נשים מהקהל התבקשו לרקוד. לכל אחת ניתנה מטפחת, והן היו צריכות לרקוד בתנועות ניקיון. כלומר: הן היו צריכות לרקוד תוך כדי הזזת המטפחת כאילו הן מנקות דבר בלתי נראה. אני לא חושב שפמיניסטית ממוצעת תראה את הריקוד בעין יפה.

התלבושות, המלצריות, הנאומים, הריקודים, הטקסים, שיתוף הפעולה מצד הקהל, האווירה, ופשוט הכל גרמו למצב רוח מצוין וממש גרמו להרגשה שאנו נמצאים בימי הביניים. האווירה במקום פשוט מצוינת, והיה לי ממש חבל לעזוב. אם אזכה לבקר עוד פעם בלונדון, אחזור לבטח למסעדה.
אגב, כדאי ללמוד אנגלית לפחות ברמה בסיסית לפני הגעה למסעדה. כל הזמן נושאים נאומים, ולעיתים קרובות יש אינטראקציה בין הסועדים לבין סועדים אחרים. גם כאשר נבחרים להשתתף במופעים, צריך לענות על שאלות במיקרופון. לא יהיה נעים אם יראיינו אתכם וכל הקהל ישמע שכל מילה שניה שלכם תהיה בעברית. :-)

לסיכום, המסעדה הזאת מאוד פופולרית בלונדון, כך שצריך להזמין כרטיסים מראש (אני לא יודע כמה מראש, אך אל תקחו סיכונים: תזמינו מקום מוקדם ככל האפשר). ובאמת שאסור לכם להחמיץ ביקור בה.