באמת שיש לך חיוך של מלאכים. כאילו עכשיו נקטפת משם ובמשך 17 שנה היתה פה איתנו, בין האנשים הרגילים.
ועכשיו רצו אותך חזרה, רצו את המלאך הזה חזרה.
עוד יום עובר, ועוד יום..וזה לא נקלט. איך אתה מסוגל לעשות כזה כבר למשפחה, לחברים. לנו.
איך אתה קוטף את הטובים ביותר. איך אתה מסוגלת לקחת מהאמא את אבא שלה את בעלה ואת הילד שלה..והכול בשנה אחת?
זה פשוט לא נקלט איך שאתה פשוט מחליט לקחת את כל הטובים.
"גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים, תשמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא מצליחים"
אני לא מצליחה לעכל את מה שקרה. לא מצליחה להבין איך זה קרה. איך דווקא לך!
רק התחלתי להכיר אותך. רק התחלנו לשבת כולם ביחד. לצחוק.
הדבר שאתה היית הכי טוב בו. זה לצחוק. לחייך, לגרום לאנשים לצחוק ולחייך.
אתה לא הזקת באמת לאף אחד. באמת.
הבאת את החיבוקים של החיים שראית חברים.
עשית הכול בשביל חברים. בשביל כולם.
היית אבא של אחים שלך. אבא 2 כמו שאחיך אמר.
הלוואי והייתי יכולה לגרום למשלוח הזה לא להיות קיים.
לגרום לך לא לנסוע במהירות כזאת בפיתול בכביש ולא לעקוף את הפס האטה.
הלוואי וכל זה לא היה קורה. ואתמול היינו יושבים ביחד, והיית צוחק.
כולם אהבו אותך, דאגו לך.
"אח יקר שלי מה אפשר לומר כל מילה
שנגיד לא שווה כלום אין מילים וככל שעובר הזמן נהיה יותר קשה תמיד תהיה בלב
של כולנו אוהבים אותך תשמור עלינו מלמעלה אנחנו מבטיחים שבכל מה שנעשה
ובכל מה שנרצה לעשות תהיה איתנו בלב.!!"
אני מנסה להדחיק הכול, להדחיק את הבכי רחוק מפה.
"איך הזמן חולף ורץ ואני לא מאמין."
"תספר לי איך למעלה
תספר לי מה אתה מרגיש
אני תמיד חושב עליך
הכל שונה לי בלעדיך
הלב כואב לא מאמין
...איך נקטפת עוד צעיר
לגורל אין רחמים הוא קוטף רק ת'טובים"
באמת שאני מקווה שאתה במקום טוב יותר.
שאתה שומר עלינו מלמעלה. שאתה מקשיב לנו.
מור עבאדי תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.!ילד נדיר עם חיוך של מלאכים
אתה בליבנו כל הזמן. לא נשכח אותך לעולם.!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.RiTa