עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

שיצאתי אם מישהו לפני שנתיים, והוא היה בגיל שלי עכשיו

הוא אמר לי "ואו, יש לך משהו תמים בפנים, במבט"

הוא הסביר את עצמו ישר ואמר " אם את תסתכלי על הבנות אצלנו בשכבה, רואים כבר על כל אחת מה היא עשתה ומה היא לא עשתה"

הסתכלתי בצורה מוזרה אליו והוא המשיך

"את עדיין לא עשית יותר מידי, את עדיין תמימה במעשים שלך."

המשכתי להקשיב למה שהוא אומר

"יש לך נקודת מבט שונה מהשאר, מהגדולות ממך"

סופסוף לפני לא ממזמן, הבנתי את כל מה שהוא ניסה באמת להסביר לי.

מה שהוא רצה שאני אבין.או שלא.

סופסוף אני רואה על הבנות שבשכבה שלי את המבט שלהן

אני רואה מה הן רוצות ומה הן מחפשות..למרות שאני לומדת איתן שלוש שנים

אני רואה הכול.

הבעיה היחידה שאני רואה בכמה מבטים את זה גם בכיתות שמתחתי, משהו שצריך להיות מעט הפך להרבה.

הרבה בנות הופכות להיות יותר קלות להשגה, יותר קלות במחשבה.

אין שיקולי דעת כבר, זה עבר.

לא שאני אתמם עכשיו ואגיד, שאני תמימה. כי זה לא.

אם הייתי, הייתי ניצלת מכמה דברים שהייתי שמחה למחוק אותם, לפחות עכשיו.

לא הייתי עושה את כל הדברים שעשיתי,ואת כל השטויות. אוי כמה שטויות שרק אני אמשיך לדעת.

כל המבט התמים שהיה לי נהרס.

כל פעם שאני מסתכלת על עצמי במראה, אני רואה מישהי אחרת.

זאת לא אותה ריטה שאני מכירה

שהכרתי. פאקינג אני לא מכירה את עצמי.

כן מצב אחד אני מתחילה לפתח את כל מה שחשקתי בו בעבר.

אבל מצב שני, אני מפתחת משהו, שכן רציתי אבל לא עכשיו. לכל דבר הזמן שלו, לא?

אני עושה שטויות על גבי שטויות.

אני ממשיכה לרשום ולחשוב על כל מה שעשיתי, ויודעת שאני לא יכולה כבר לחזור אחורה

אין דרך חזרה.

הלוואי שהוא היה אותו בן אדם-אותו אחד שהזמין אותי לפני שנתיים.

והיה מחזיר אותי. והיה מחפש את אותה תמימה בכל הסיפור הזה

כמה שזה נחוץ לי עכשיו. רק אלוהים יודע כמה זה נחוץ לי.

המשך היחסים שלי ושל אמא לא הולך לשום מקום מיוחד

יש עליות -אבל ממש עליות.

ויש ירידות-יחסית חלקות ולא כואבות.

אתמול דיברנו ולא דיברנו והיום כבר דיברנו. הכול זורם בגלים כזה

הכול תלוי בחבר שיש או אין לה. כל המצברוח שלה.

כל התמימות שלי נהרסה לא רק בגללי אמא.

אבל בקטנה, נסבול את זה.

נזרים את החיים למרות מה שאני לא אוהבת.

אני לא יכולה לתאר כבר במילים כמה שאתה חשוב לי אח יקר.

כמה שבלעדיך לא היתי יכולה להמשיך פה בבית ובחיים עצמם.

כמה שהשיחות שהיו לנו-הארוכות התקצרו.

אבל זה לא משנה את העובדה שאני אוהבת אותך.

שהמ"פ שלך או מישהו בסגנון שאל מי אני..אמרתי אחותו.

הוא אמר" אה..את אחותו המפורסמת.." וחייך והלך.

כמה אתה יכול לדבר עלי בעקיפין ולא לדבר איתי..זה מדהים.

אני אוהבת אותך(: טיפה(:

(התמונה היא לאחר מסע כומתה..שהוא כולו מזיע ומסריח והיה מגעיל לגמרי לחבק אותו. חיבוק של זיעה.איכסה)

שיהיה שבוע נהדר ומקסים!!

Rita