עדייף לאהוב מהסיבות הלא נכונות מאשר לשנוא מהסיבות הנכונות

כל היום אתמול אני ישבתי על האינטרנט, בתקווה למצוא מופעים בחו"ל של להקות שאני אוהבת.

מצאתי. מצאתי את paramore ב13/11 וזה עולה 811 יורו כולל ארבע לילות בבית מלון והופעה.

התחלתי להתפרע, לבדוק בעוד מקומות, לברר ולבטל את ההפלגה שבעוד שבוע וחצי.

אני אמרתי שאני אתחיל לעבוד, בכל עבודה שהיא. כי אני רוצה ללכת להופעה חי בחו"ל.

כל זה קרה לאחר שאחי קנה לי את הדיסק let go-avril lavigne  שהוא הבטיח לי בתחילת החודש אחרי שיחה על הזמרים שאנחנו אוהבים ואחרי שיחה שאמרה בעצם שהוא יקנה לי כול חודש דיסק של אבריל.(כי אמור לצאת אחד חדש בקרוב-ז"א עוד שני דיסקים) .

שירים של זמרת אחת שאני אוהבת גרמו לי לחפש טיסה לחו"ל בעקבות להקה שאני אוהבת.

לבטל ולהתחיל לחשוב בהיגיון.

רק כי אני רוצה להנות בחיים.

בכלל אם תהיה הופעה של אבריל,אני בטוחה שאני אסע לשם בלי כבר לחשוב פעמיים. וכל זה רק דורש כסף. כסף. כסף.

אז כנראה ויתרתי על הרעיון של ההופעה של פארמור. ואני חוסכת להופעה של אבריל.

חוסכת גם לחופשת חורף בשוויץ לעשות סקי-עם החברות..אם הן יבואו איתי זה יהיה כיף.

הכול סביב זה שאני רוצה להיות בעוד הופעות חיות.

אולי ברביעי אני אקח את רגלי ואסע לחיפה בעקבות מרסדס בנד שיש להם שם הופעה.

אני אחפש עוד הופעות. עוד הנאות אין סופיות. רק בגלל שאני אוהבת את זה.

אני לא מכירה את הפאן הזה שלי. הוא חדש וכנראה הוא טוב.

נקווה שאני לא אעזוב אותו לרגע.(:

חוץ מזה שבזמן האחרון נהיה בי זרם ספונטיניות מטורף.

שבחיים לא היה לי.

אני יכולה להתארגן תוך כמה דקות ספרות ולצאת לתפוס טרמפים לאן שאני באותו הרגע רוצה להגיע.

בחיים זה לא קרה לי.

אבל זה מגניב.

חוץ מהעובדה שטרמפים זה לא הדבר הכי נכון לעשות בחיים...

עוד שעה וחצי אני אצא לתפוס טרמפים. כנראה שמשהו בשכל שלי נדפק מאז שאחי בצבא ושהוא לא תופס טרמפים..

לקחתי את תפקידו. (בטח ><)

כנראה שמשהו נדפק אצלי. או שלא.

אני לא נראה לי מכירה את עצמי בחודש האחרון.

או שפשוט התחלתי להתסכל על עצמי בצורה שונה.

שלא ראיתי?

זה מה שקורה שלאחי יש גל של אהבה ב12 לפנות בוקר והוא רוצה להצטלם ושנינו על הפנים.

אין עליו בעולם.

ביקום!

תעירו אותי עכשיו בשביל לא לפספס את הדבר הבא שיקרה. את הרגע הבא שאני אחייך.

שכולם יהנו וישמחו וגם אני. איתם.

אני רוצה עכשיו רק להנות מהכל, לקחת הכול באיזי של החיים.

כי זה י"ב.

אין צורך למהר יותר מידי למשהו שלא נחוץ.

הכול קורה לאט. בקצב שלו.

המבטים הופכים להיות איטים יותר מתמיד. במעין סולומאושן כזה

הכול לאט יותר.

מסתדר לאט. לאט. לאט.

משלימה לאט לאט עם כולם.

מסתדרת את הקשרים להרבה יותר טובים מפעם.

בלי ריבים מיותרים.

רק דברים טובים.

ככה היה צריך כבר לקרות ממזמן. וטוב שזה קרה