יש לי רק גוף אחד
כלכך הרבה כאוס
התשוקה הבלתי נשלטת אלייך
והשנאה
הכעס הזה
הידיעה שתמיד תהיה חלק משדים שאני מתאמצת לשכוח
כמו ליישר מבט במראה
כמו ללחוצ על פצע ולהנות מהכאב
להשאר איתך
תמיד מלווה בהקרבה כלכך גדולה
הפחד הזה
כל הלבד הזה
לפעמים אני תוהה
אם זאת האהבה
אני מכירה את העיניים שלך
הידיים שלך
המגע הזה, היחיד שמוכר לי, שהשכיח את כולם
אתה כבר לא פה
אני יודעת
אני מכירה את הידיים שלך
אתה מכיר את הצדדים הכי רעים שלי
אף פעם לא הכרת את ההכי טובים
העדפת לא לראות
כדי שתמיד יהיה לך סיבה לכעוס
יש לך את המבט הכי מדהים שהכרתי
והכי שטני שהכרתי
מתי יגיע הרגע
ששניינו יודעים שיגיע
אולי רק כשאהיה 2302.47 קילומטר ממך,
נרגיש את הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Pro-Dana