והאמת, זה לא רע
העומס בעבודה גדל לאחרונה, הרבה החלפות, פעילות סיום מוצלחת למדי שהייתה, פעילויות סיום מצומצמות יותר עם הקבוצות שלי, עוזרי מדריכים, הכל מתערבב לבליל ברור של סוף שנה, בליל שרק מוביל הלאה אל החופש, ככה זה, כשאתה עובד עם תלמידים אתה מסגל את לוח הזמנים שלהם, החופש, העבודה הקשה באמת*.
אוניברסיטה - יחסית לעובדה שאני לא סטודנט אני נמצא שם לא מעט, לא מעט בכלל, הכוון מקצועי שעולה שמונה מאות שקל ובאמת ובתמים שווה אותם,כ מובן, בנהחה שהזה יעזור לי בסוף להחליט לאן פני ולאן רגליי. כמות הזמן שאני משקיע בזה גדולה ואז אני נזכר בחברים (ידידות יותר אבל מילא) שנמצאים שם במוסד הלימודי הזה ופוגש, האווירה שם טובה, את זה אפילו אני רואה ואני מסתגל למקום, גאוגרפית ומעוד בחינות, כנראה שבסופו של דבר אני אלמד בחיפה ולא בירושליים, היתרונות של הבית**.
ואז עוד עבודה, רוטינות טובות כשיש בהן עומס, אין זמן לחשוב על הלא-כלום, תתפסו את הרגעים הללו, האיזון בין העומס להנאה, זה לא מגיע הרבה בחיים.
* החופש, כן, העבודה הקשה באמת, הקייטנה ואז...מחנה הקיץ, קריעת תחת שבסופה אני מקבל סביב ה4000 שקל, שווה את זה? כן, קל? ממש לא.
** בין לבין הספקתי לריב ריב ענק עם ההורים, אבל אומרים שכדדי לבנות מחדש מבנה רעוע צריך להרוס קודם את היסודות, אולי הפיצוץ ההוא והשיחות שבאו אחריו הרסו משהו, כדי שניתן יהיה לבנות משהו חדש.
איירון מיידן ברקע...אני כל כך חורש עליהם בזמן האחרון, אני כבר מזהה לפי התחלה כמעט כל שיר שלהם, להקה מצויינת, הקנה מידה עצום, המלצה, על כל הסידקוגרפיה...
*שאיפה*
בין לבין? חי על בירה, היה כאן טיבי (לא אחמד, טיפשים!) ופאבים הפכו להרגל כמעט יומי...ואני כבר חשבתי שנגמלתי מבירה וצ'יפס, טעות מרה, זה ממכר, דעו לכם, זה ממכר וממש, אבל ממש כיף להתמכר לזה!
הארנק מתחיל להתרוקן, לא נורא, המשכורת של החודש תמלא אותו מחדש, היא אמורה להיות מכובדת...
אז מה איתי בעצם? יוצא, מבלה, נהנה ואולי חוץ מהתקף לב קטן פה ושם...לא, באמת, אני מרגיש מצויין, מצויין.
אולי אפילו קשר, לאו דווקא זוגי, אבל קרוב לזה, נראה באופק, לכו תדעו מאדר פאקרס.
תחרויות פרי סטייל זה כיף, תודה לשחיגר.
ניצ, במצב טוב וכואב-נעים באצבעות.
סאלאמאת
נ.ב. פוסט: אנשים, שלא מתקשרים באופן טוטאלי, ויודעים מי הם, נקראים מיד להפסיק עם ההרגל המגונה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
