לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מנהיגה אל החלום


זהו יומן שאני כותבת בשביל לשמר לעצמי זכרונות, ובשביל שאנשים שאני אוהבת יהיו מעודכנים גם כשלא יוצא לי לעדכן אותם אחד-אחד וידעו מה הולך לי בחיי. אני אנסה להיות כמה שיותר אני, ואתה השאר אתה, כי אם הינך פה, סימן שאני אוהבת אותך באמת.

כינוי:  נופלעך

בת: 36

ICQ: 151264620 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2006

לקרין.... (וגם קצת לעצמי)


לפעמים, כמו עכשיו, אני מרגישה שהמצב איתך חרא כמו שהמצב עם דימה היה בכיתה י'. כאב לב גדול, והרבה אהבה אבל חוסר התאמה, וחוסר הבנה, וחוסר התחשבות, ועוד הרבה חוסר בדברים גדולים וחשובים.

קראתי את הפוסט האחרון שלך ואני בוכה. ואני בוכה רק עלייך הפעם.

אני מקנאת לך, כואב לי שאת לא קוראת לי יותר לאן שאת הולכת, ולא מספרת לי עם מי כמעט התנשקת, ושאני בטוחה שלאחרות כן. ושראית אותי היום בסיפרייה ולא חשבת לומר שלום. ושאת בכלל לא מסתכלת עליי כשאת עונה לי בקצרה. וכואב לי שגם אני מתנהגת אלייך ככה.

זה מזכיר לי שתי חוויות כואבות מהעבר, שרק עכשיו הצלחתי להתמודד עם כל הנזקים שהן גרמו לי ולהיות 'בסדר' עם שני האנשים האלה. על אחת לקח לי להתגבר שנתיים, על אחת חמש, ויש עוד אחת שעשתה לי טובה ונסעה לקנדה.

הצלחתי להתגבר עליהן דווקא השנה כי הייתה לי תקופה שהרגשתי בה חזקה והייתי מוכנה לעשות את זה. ועכשיו, אני נכנסת שוב לתקופה חלשה קצת, שהייתי מעדיפה להיות מגובה בה בחברים, כמו פעם, ואני לא מרגישה שיש לי אותם. וגם אין לי כוחות להתמודד על הלב שלהם...

אני יודעת שגם את באותו המצב ובגלל זה אין לי שום דרישות ממך. אני יודעת שאת לא יכולה להשקיע ולתת מעצמך כמו שאני לא יכולה.

ואני לא יודעת מה אני רוצה להגיד בזה.

סתם שתדעי שכואב לי.

 

 

זה לא שאני בתקופת דיכאון איומה שאני לא אצא ממנה בחיים... אני סתם צריכה קצת חיזוקים עכשיו. אני צריכה אהבה. אני צריכה לצחוק ולחייך- ואם לא יקרה משהו מיוחד זה גם מה שאני מתכוונת לעשות. אני אחייך. אני אשמח. אני אצא. זה לא משנה מכמה דימאים אני אפרד ומכמה אנשים אני אתאכזב וכמה אני אריב עם ההורים.... כבר עברתי הרבה יותר מזה. אני אהיה שמחה בכל אופן ואני לא אשבר שוב.  אם צריך- גם לבד!                            אבל לבד?...

יש מסביבי המון אנשים מקסימים... חלק מהם אפילו אוהבים אותי. אבל קשה לי עכשיו להצביע על מישהו שלא מאכזב אותי, שלא פוגע בי, שאני שלמה איתו, מישהו ששואל "מה נשמע" ואני מוכנה לספר לו באמת ולא לחשוב על מה הוא רוצה לשמוע. לא לחשוב "נו רק שלא ידאג וידבק ויתחיל לשאול..." בקיצור, מישהו שאני יכולה לקרוא לו חבר.

ואת היית המישהו הזה עד לא מזמן. ועכשיו את לא.

אני לא כועסת, ואני לא דורשת, ואני לא מתחננת, ואני לא רוצה שיחה.

אני כן רוצה לא להרגיש לבד. ואולי אני לא באמת רוצה...

אולי אני לא?

 

נשאר לי רק לקוות שפעם מישהו יצליח לפרוץ את החומה הזאת שאף פעם לא נפלה.

 

נכתב על ידי נופלעך , 7/5/2006 20:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנופלעך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נופלעך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)