שלום אבריבאדי!
יש לי ביום שישי מתכונת במזרחנות, אבל לא יהיה לי זמן כל כך בגלל ערב פולין ובגלל האזכרה אז אני לומדת מעכשיו (אם אפשר לקרוא לזה ככה...). למרות שאני לא מרוכזת בִכְלַלֵי, אני לא יכולה להגיד שאני סובלת ללמוד. אמנם החודש ממש עמוס לי, אבל אפשר להגיד שבאופן יחסי 3 מתוך 4 הבגרויות שיש לי הן במקצועות שאני אוהבת, ככה שיהיה בסדר. (הרביעית במתמטיקה :/ )
מזרחנות זה כל כך כיף. במידה ולא אתגלגל למשהו אחר- נראה לי שמצאתי את ייעודי. חיל המודיעין יהיה חייב לקחת אותי (כי הם מציקים לכל מי שלומד מזרחנות או ערבית ואני לומדת את שניהם...! האהא!) ומשם... נראה :)
חבל שדלית לא מלמדת גם בחיל :/
אני כל כך אוהבת אותה!!! אתמול אני וקוגלמן שגענו אותה ואחד את השני שעות... היא סיפרה על סדאם, וסדאם אישיות מצחיקה בפני עצמו, הרודן הקטן הזה, אבל זה היה ממש נחמד! :-)
וכל פעם שהיא מספרת על מדינה כלשהי היא מלמדת את החומר במבטא של המדינה הזאת (מבטא עיראקי, תימני, פרסי, מרוקאי, מצרי....) וגם יש לה בדיחות אישיות עם כל אחד.
אתמול בל"ג בעומר אני וכץ ירדנו אחד על השני בצחוק ואז הוא אמר "איזה שיעית..." ושנינו ממש צחקנו ואף אחד לא הבין מה קורה. בדיחות מגמת מזרחנות!
אח, חבל שעוד מעט בגרות וסיימנו ללמוד. נראה לי שאני רוצה לעבוד כעוזרת שלה. לתלות לה מפות וכאלה...
אגב ל"ג בעומר- זה היה אתמול! (אבחנה דקה
XD )
בהתחלה לא מצאתי את עצמי אבל אז נצמדתי לג"ל (גלית ולארה, נו!) ומאז היה מצחיק. לארה המציאה שיר מוזר שמורכב מ'טם טם' וממחיאות כפיים, ואני רקדתי ריקודי אתיופים :)
ועומרי וכצי היו במצב רוח ממש טוב, וכמעט תמיד אחד מהם היה איתנו והצחיק אותנו. וגם הכרנו את דידי- כצי ג'וניור! ("היי, זה אח של כצי! כלומר, גם אתה כצי... אבל לא כצי... נו לא משנה, היי דידי, מה נשמע?")
ולקראת הסוף התחילו להגיע אנשים שלא ראיתי באמת המון זמן. יש ילד אחד שזכרתי כשיכור, מעשן, חרמן, ודוחה באופן כללי, ואתמול הוא בא והוא נראה מה זה נורמלי והוא היה ממש נחמד והוא ניגן ואני שרתי. אפילו מישהו הציע לו וודקה והוא אמר "לא עזוב אני לא שותה כי... לא חשוב אני לא שותה. אבל אתה יכול להשתכר פה לידי, לא אכפת לי."
הכרתי גם כמה אנשים חדשים ונחמדים, וילדה אחת ממש ממש קטנה- כלומר- לא באמת קטנה. היא נראית בכיתה ה' מקסימום, וכל הערב כולם התלחשו "היא בי"א?!" היא נראית כמו ילדה מהכיתה של אחותי שהלבישו במחשוף ותכשיטים. והקול שלה צפצפני בהתאם וכל הלילה שמענו קולות של עכברים ברקע עד שמישהי שעמדה לידי ולא הכרתי אמרה "בא לי להכניס את הראש הקטן הזה ו..." (היא עשתה תנועה של מלחציים, ואני "שמתי" אותו על הרצפה ורקעתי) :)))))))
והלכנו כי הייתי עייפה דווקא כשהתעוררתי, אבל לא נורא. לפחות הגשמתי חלום ופעם אחת לא הלכתי הבייתה אחרונה.
דימה היה תקוע לי כל הערב מול הפרצוף והסתכלנו אחד על השני. הייתי מוותרת על הקטע הזה, אבל לא נורא. מתמודדים. העיקר שאנחנו מדברים עדיין שיחה נורמלית ולא אכפת לנו להיות באותו מקום. ומלבד זעזוע של כמה דקות, עכשיו כבר פחות אכפת לי שראיתי אותו מעשן... (כן זה מכוער כמו שדמיינתי את זה. מזל שכבר נפרדנו...)
רק כאב היה איתו, ואף פעם לא אמת מוחלטת. אני צריכה לזכור גם כשקשה שלהמשיך איתו היה להמשיך לחיות בשקר. תפיחה על השכם לי :)
אחרי ה*פפפייפפפפפ* (מצונזר מטעמי ביטחון, נשתוק עד שזה יצא לפועל...)- אני אשתחרר ממנו לגמרי.
הייתה לי אתמול שיחה עם מעיין בבוקר. לא דיברנו רציני ולא מספיק מהלב, אבל זה היה טוב. לפחות הבנתי קצת למה אני לא שומעת ממנה הרבה. היא בהחלט מישהו שאני צריכה להלחם עליו.
היה לי יום ראשון הזוי ביותר ביותר, אבל את זה נספר בהזדמנות אחרת... אני אוהבת את אירנה.
היה לי ראיון למשלחת לגרמניה. המורה לפסיכולוגיה יותר נחמדה ואינטיליגנטית מהמורה לסוציולוגיה. חוץ מזה שהיא ודלית קוראות אחת לשנייה "אחותי" ככה שבטוח שהיא משהו מיוחד :)
שתהיה לכולנו חרישה נעימה. הא הא הא :)
מה-1 ביוני החיים יהיו הרבה יותר רגועים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
