מנהיגה אל החלום

מצב רוח מוזר. אבל לא מוזר שלילי... מוזר יצירתי ומוכן.

אני מרגישה מאוד אומנותית פתאום.

תהיות...

מה שחשוב יותר מהתמונה הוא מה שכתוב מאחורי התמונה.

אני דווקא די אוהבת את העיצוב החדש. הוא כחול.

עשיתי כמה בחירות שגויות היום בבגרות בערבית. אבל אני כבר שלמה איתן. למדתי הרבה.

משהו בי בכלל מרגיש שלם... או קרוב מאוד להיות שלם.

אולי זאת רק השעה?

טוב לי עם האנשים שמצליחים לאהוב אותי בלי להתחרות איתי כל הזמן. זה שינוי מרענן... זה נהדר. זה מרגיש אמיתי.

קבעתי פגישות עם כל מיני אנשים שאני אוהבת והתגעגעתי אליהם הרבה. אני מאושרת מזה :)

אני מרגישה קצת במצב של "בדיקה".

הדוד של אמא עומד למות בשעות הקרובות. זה היה מהיר מאוד, כל התהליך שהוא עבר. (אל תעשנו...!)

הוא/ היה הבן אדם שהכי קל לריב איתו בעולם... ולמרות כל הסיפורים אני חושבת שדי חיבבתי אותו. הוא חיבב אותי ואת אמא, זה בטוח.  מן בחור מחוספס שכזה. צבר שדוקר מבחוץ...

אני מקווה שסבא לא יהיה עצוב מדי. כל כך מעצבן שהוא הקשה על מי שניסה לאהוב אותו!!!

עכשיו סבא ירגיש אשמה כמו שאני הרגשתי עם נופר... שהוא לא ניצל את התקופה שבה הדוד היה חי. אבל הוא וסבתא פיצו על זה בשעות שהקדישו לו במיטת חוליו. וגם אני לא ראיתי אותו די מזמן. מזל שבפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה בסדר ושמחנו זה לקראת זה. אני אשתדל לזכרו לטובה.

סרטן... ומיטה... ונשימות מחרחרות וכואבות. נשימות אחרונות.

יותר מדי אנשים מתים. זה יותר מדי כואב.

מה עדיף, לאהוב ולסבול את הכאב הקשה מנשוא הזה, המפלח, או לחיות חיים שלמים חסרי משמעות?

איך להביא עוד קצת טוב לעולם?