מנהיגה אל החלום
זהו יומן שאני כותבת בשביל לשמר לעצמי זכרונות, ובשביל שאנשים שאני אוהבת יהיו מעודכנים גם כשלא יוצא לי לעדכן אותם אחד-אחד וידעו מה הולך לי בחיי. אני אנסה להיות כמה שיותר אני, ואתה השאר אתה, כי אם הינך פה, סימן שאני אוהבת אותך באמת. |
| 7/2006
מרגישים שזה חופש....
אוף קורה כל כך הרבה ואני לא כותבת על זה.
- השבוע עבדתי 3 בקרים- ואפשר גם להגיד ש"קידמו אותי"! אני אתחיל לעבוד בסקרי חוץ.... זה אומר לעמוד בקניון או במדרחוב ולראיין אנשים. כיףףף!!! נראה לי שהם מתלהבים מהתפוקות שלי. מותר לי להגיד את זה.
הם אמרו באיזשהו יום שלמחר רשומים יותר מדי עובדים אז הם יתקשרו לחלק ויבטלו אותם, ואני ביקשתי לבטל והם אמרו "לא, אותך צריך!"
-עשיתי שבת אצל ברית חברתי הדתייה. היה מעניין ביותר... למדתי המון. יש משהו שאני מממממש אוהבת בדתיים- הרוגע הזה, והיכולת של בנים ובנות לבלות ביחד בלי כל השטויות... ויש גם משהו שאני ממש לא אוהבת- הקבלה המוחלטת הזאת בלי רצון להרהר ולבדוק בשם עצמך.
בכל אופן היה מדהים... והאנשים ממש נחמדים.
בנים עם כיפה ללא ספק לגמרי עושים לי את זה. איך אפשר לעמוד בפני זה?!
היה קצת מפדח בזמן התפילות אבל לפעמים עשיתי את עצמי ולפעמים לא והיה ממש בסדר. זה מעניין- להתפלל. זה מעניין בכלל העולם הזה... זה כמו לגמרי אותו עולם אבל לגמרי לא.
- הייתה אזכרה לדוד שלמה. היה מאוד מרגש... הם מאוד השקיעו... ואח אחר של סבא שלי כתב משהו ואמא שלי הקריאה... וואו. הוא צריך להיות סופר. וגם היו תמונות מכל מיני תקופות בחיים שלו וזה ממש עשה לי חשק להכיר אותו כזה... חבל, הא?
מצד שני, כשחזרנו הבייתה אמא סיפרה לי בדרך גם על כל מיני דברים לא טובים שהוא עשה. ואז התחלתי להבין שאת אותם דברים טובים שאמרו עליו אפשר להגיד גם על הרבה אנשים שאני לא אוהבת. הכל יחסי....
-יצא לי לראות הרבה חברים השבוע:
נסענו לים (ג'ני לארה וגולי) ואני וג'ני התעללנו במדוזות ונשרפנו כמו בהמות. כמו החיים. [נו, מי יגיד לי עכשיו "לא ידעתי שהחיים שרופים?"] וגלית ולארה סתם נהיו שחורות יפות וחטובות.
הלכנו לגלית לערב צער גידול בנות (בשבילן- נוסטלגיה. בשבילי- היכרות ראשונה עם הסדרה כי אף פעם לא היו לי כבלים...)
וגם הייתה מסיבת פרידה מדור וכצי, שבערך כל האנשים שאני מכירה מפ"ת היו בה. היו לי בה מלא שיחות עם אנשים טובים. כיף.
שלא לדבר בכלל על זה שגררתי את יסמין לרעננה איתי והיה איחוד מרגש עם לירון :))) אוח, לירון אתה כזה חמודי.
וראיתי את רוב צוות שרון שלא ראיתי כבר שנים... (חודשיים.)
ואז ישנו בבית של ניצן- מלא החתולים...
- יש מחנה של יהודים ערבים של עשרה ימים שאני כנראה אלך אליו. אלו יוצאים העשרה ימים שלפני הטיסה אז כל מי שמעוניין להפרד ממני- זה בדיוק הזמן...!!! אני לא הולכת להיות פה איזה חודש.
ותכתבו לי מכתבים לטיסה, באמא'שכם! זה 12 שעות ואני מה זה אתגעגעגעגעעעעעעעעעעעע
תכתבו לי בבקשה בבקשה בבקשה...!!!!
המחנה מה13.7, ארה"ב 23.7-10.8 וביום שאני חוזרת יש כנס הכנה להדרכה של ליד שהלוואי הלוואי אמן אמן אמן אני אתקבל להדריך ואז אני אלך אליו. היום אני וברית חשבנו כמה נורא זה יהיה אם לא נתקבל... לדעת שכל האנשים המגניבים שותפים למשהו כל כך גדול ואתה לא נבחרת :-( אני רוצהההההה
עד כאן חפירת השבוע... מחר יום עמוססססס. סליחה על העילגות אני חצי ישנה.
אוהבת אתכם...!!!
חופש מקסים!!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
