| 8/2006
 כנס מהחלומות
חזרתי עכשיו מאחד הדברים הכי מיוחדים שעשיתי אי פעם בחיים שלי. האמת היא שלא בדיוק עכשיו, הספקתי גם לישון קצת אחרי יממה וחצי בלי שינה. (ואני חשבתי לתומי שאני אשן בחופש הזה! כנראה שיש דברים חשובים יותר :)
היינו אמורים להתכנס להסעה לכנס של ליד ב15:00 בת"א, אבל היו לי מבחנים של חיל המודיעין לפני זה אז ביקשתי מאירנה וברית להגיע קצת יותר מוקדם ולחכות איתי. אני אוהבת אותן. יהיה כל כך כיף בכנס פתיחה.
עוד כמה חבר'ה שהגיעו מוקדם ברכבת הצטרפו אלינו, וביחד הלכנו לתחנה. כל כך הרבה אנשים טובים!!! זה בלתי נתפס פשוט כמה אהבה יש לי לכל החבר'ה האלה! לכל אחד לבד המון, וכשכולם ביחד אני רוצה להתפוצץ מאושר :)
כולנו הזענו מהשמש של ת"א ומחצי שעה המתנה בחוץ ומהדרך עד לשם אבל אף אחד לא חשב על זה בכלל והתחבקנו עם הזיעה והכל. :)) כנראה שידענו מראש שאנחנו הולכים להיות כל כך מסריחים שזה לא ישנה בכלל :)
לירון זייד אתה המלך הבלתי מעורער!!! (לא הצלחתי להתאפק... שזה ילווה אתכם בקריאת כל הפוסט כמו שזה ליווה אותי:) יהיה כל כך כיף בכנס פתיחה.
הגענו לשם אחרי נסיעה די ארוכה שכללה התעדכנות כללית והרבה "איזה כיף להיות פה". עודד הצחיק אותנו =)
אחרי חיבוקים גם עם הצפונים שלא היו צריכים הסעה התיישבנו במן מאהל עם כריות כזה ושמענו קצת על מה הולך להיות ועל שנת השירות. התחלקנו לצוותים שנקבעו מראש וכאן שמחתי הייתה כפולה: גם אביחי הנחה אותי בפעם הראשונה בכנס (וידעתי שהפעם אני לא אחזור ואגיד "מצטערת, אני חושבת שהמנחה הרס לי ולא למדתי כלום") וגם הצוות היה כל כך מעולה!!! בין האנשים ששמחתי להתאחד איתם שוב: ברית, מירי, מורן, יובלי, דנאל שהתגלתה כמישהי ששמחתי מאוד להכיר, וכמובן לושי האחד והיחיד, הלא הוא אלכסיי- שמישהו שם בלמעלה של ליד מחליט בכל פעם מחדש לצוות אותנו ביחד פעם שלישית ברצף! (יהיה כל כך כיף בכנס פתיחה) ואחרי קצת בלה בלה- "ליד חפירות בשכל (ע"ר)" וארוחת ערב לעניין (ציפיתם למשהו אחר?) הבנו מה המשימה והתחלנו לעבוד.
היו פזורות תחנות שונות הקשורות לחקלאות ולעבודה בידיים בכל רחבי המושב (בדיעבד אני יודעת שהרבה מעבר לשטחי המגורים של המושב). כל תחנה שהקבוצה הצליחה לבצע את המשימה שלה זיכתה את הקבוצה במצרך מזון כלשהו או בחפץ שהוא מפתח כניסה לתחנה אחרת. המטרה שלנו הייתה להכין ארוחת בוקר לתפארת- אך ורק מהמצרכים שאספנו בתחנות.
בין התחנות: איסוף ביצים בלול, חליבת עזים, חליבת פרות, החלפת גלגל לעגלה עמוסת ציוד, הרמת ערימות חציר, קליית וכתישת פולי קפה, גיבון גבינה, קיפול קרטונים לירקות, הוצאת בצלים, איסוף דבש מכוורת, וכיוצא באלה, היו עוד. וכמובן- הכנת ארוחת הבוקר!!! היו לנו מירסים והפרט הכי חשוב: כל הפעילות התבצעה בלילה! בין 22:00-6:00
כמובן שלא כולם עשו את הכל, התחלקנו לשתי קבוצות קטנות והתחלפנו בינינו.
האמת היא שהצוות שלי לא תפקד בצורה כל כך טובה- כלומר לא בחוכמה ולא כל כך במנהיגות, אבל אני כן גאה בעבודת הצוות שהייתה בינינו, ובעזרה ובהקשבה ובאווירה הטובה. בנוגע אליי אני יכולה להגיד שעזרתי יותר ממה שציפיתי בעצמי בתחומים שזרים לי (כמו הצעות אסטרטגיות) ופחות ממה שציפיתי שאעזור בתחומים אחרים- אבל זה רק כי כולנו מבריקים ומתקתקים הכל מהר :) בתחום המנהיגותי נוכחתי שאם אני אקח מנהיגות אני רק אעזור לצוות ולא אקלקל כמו שאני תמיד חושבת שיקרה.
נהנתי המון מהחוויות השונות והמוזרות שעברנו בלילה הזה (קיפול קרטונים ליד גדר של בית קברות בחצות בלילה? להסתובב שעתיים עם ארגז על הראש ולשיר "99 קרטונים על הראש, 99 קרטונים!"? הליכה עם פנסים במבוך של עצים ליד ביצה באמצע הלילה בין קורי עכביש בחיפוש אחר שקית מלח ופפריקה? החזקת רגליים של עז ב4 בבוקר והאזנה לשיחות "אני לא יודע מה איתך חבר. אני בחיים לא הייתי נותן שמישהו יחלוב את אישתי..." ?) ועוד יותר מהחברה ומהאווירה הטובה.
אני יודעת שלא הגענו למקסימום שיכולנו להגיע אליו, אבל אני יודעת שכמעט הגעתי לשלי. וזה משהו.
בכל מקרה האנשים שהכינו את הארוחת בוקר (בשלב הזה כבר נשברתי מוראלית ופיזית והסתפקתי בלישת בצק והפיכתו לכדורים) ובראשם מירי- שיחקו אותה לגמרי לגמרי, והכינו ארוחת מלכים אסתטית בטירוף ממלא כמעט כלום ומה עושים עם זה.
כשיצאתי מהשק שינה בבוקר אחרי שעתיים של כמעט-שינה ותחושה של קצת בדידות בתוך המלא אנשים שאני אוהבת והתחמקות מנעליים של אנשים שעברו מעליי כל הזמן וניסיונות להתעלמות מצלילי החליל והקללות ברוסית וקטעי השיחות ברקע, החלטתי שאסור להמשיך להיות במצב רוח רע וצריך לחייך לעולם. אז חייכתי ורקדתי בדרך לצחצוח השיניים בברזייה ושרתי כשנעלתי נעליים ועשיתי שמח לאנשים והיה לי כיף :) "מאיפה המצב רוח הזה על הבוקר?" קראתי לו והוא בא :)
אח"כ נסענו לים לשיחות סיכום מלמדות ו"מרוקנות" מאין כמוהן על החוף (בדיעבד זה בטח נראה משעשע לראות 5 קבוצות של אנשים בתלבושת אחידה יושבים על כסאות חוף במעגל, מדברים ברצינות ומשחקים עם הרגליים בחול) ויכולתי לראות עד כמה אני באמת מעריכה את האנשים האלה, שתפקדו טוב ושתפקדו פחות טוב, וספגתי משוב "קשה" על כך שאני חייבת להעריך יותר את עצמי ולהראות את זה במנהיגות שלי. ואפילו קיבלתי קצת פרגון מכמה אנשים שאמרו שהכנסתי בהם מוטיבציה ואמונה כשהם חשבו שפישלנו בגדול מדי ואין דרך...
אח"כ ניצלנו את הים למלחמות תרנגולים, תחרויות שחייה ונשימה המוניות, סתם ריכולים (לא על לידניקים!!!) בבגדי ים והרבה אהבה וצחוק. אני כל כך אוהבת את זה.
וצילמתי כל שנייה! ולא אכפת לי! בעוד כמה ימים כולם יתגעגעו לכנס וכל מי שהתמרמר ישתוק את הפה שלו ויתחנן אליי שאני אשלח לו את התמונות! יש תמונות כל כך אותנטיות!
כשכולם ישבו ביחד רגועים ומחוייכים בסיפוק בסוף מול אליאב חשבתי שהיה יכול להיות כיף באיזה חודש של חיים ככה ביחד. משהו קטן מהפנטזיה הזאת יתגשם בשנת שירות.
את הנסיעה בחזרה העברתי בשכיבה על הרצפה של האוטובוס מתחת ללירון, מיכאל, רותם, עודד, גלעד ועוד כמה. בהתחלה ישבתי עליה כי ידעתי שלשבת על הכסא אחרי האוכל והכל יגרום לי לבחילה ויהיה לי חם וגם לא רציתי להיות צמודה למישהו אחד ולהכנס לשיחה עמוקה. אח"כ נדדתי וישבתי לידם ואז התיק של גלעד נראה כל כך נוח... ולא ישנתי כמעט... שאיכשהו מצאתי את עצמי מתחתיהם מנגבת מעצמי את המזרקה שעודד מייצר כשהוא מדבר :))))) הרגשתי מטופשת וישנונית אבל לא היה לי אכפת כי היה לי נוח וידעתי שעוד מעט מגיעים למיטה החמודה שלי...
אני חושבת שתמונות בקרוב, השארו עימנו! =)
חוזרת שוב לישון (אין לכם מושג כמה שזה טווווב! צריך יותר!)
[הולך להיות כל כך כיף בכנס פתיחה. רוב האנשים הטובים יהיו שם, ומי שלא- ביום שבת בערב. בואו בהמוניכם! (טוב אולי לא בהמוניכם, בכל זאת המקום מוגבל.)]
עד כאן חפירות, נופר-החוברת-אצלי, שנה ב'!!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
