קמנו ב5 וחצי בבוקר וחזרנו מהסבתא המדהימה שלי, שאמרה לי אתמול ב2 בבוקר שהיא מרגישה המון גאוה להיות סבתא של מישהי שעושה מעשים כמוני. אחרי כמה שעות שינה
התחיל המסע (!) לרעננה לפגישה מאוד מאוד משמעותית בבית איזי שפירא, ודרך פגישה קצרה עם לירון על באבל המשיך לשיעור הנהיגה הראשון והנחמד עד מאוד :-)
כמה כח בידיים! כמה אחריות! כמה שצריך להזהר... כל כך כיף ומפחיד.
והוא נתן לי לנהוג!!!! ממש באמת! כנגד כל הסיכויים! ליי!
חזרתי הבייתה עם ראש בעננים.
כל האנשים ברעננה נחמדים! (חוץ ממנהלת הסניף של באבל דרינקס...)
פגשתי את האישה הכי מקסימה שפגשתי אי פעם בחיים היום בתחנת אוטובוס. היא הייתה תימנייה דוסה ולא נאה. כשהיא ביקשה מכולם בתחנה לזוז קצת כדי שאוכל לשבת, חשבתי שהיא תהיה עוד אחת מהמבוגרים האלה שמברברים. לקח לי עוד כמה דקות לקלוט כמה בטוחה אני מרגישה לידה.
בזכותה משאלה אחת שלי תתגשם בעוד שנתיים. היא האמינה בי, אחרי שיחה של רבע שעה.
אחריה היה גם האיש המדהים באיזי שפירא. תחילתה של ידידות נפלאה, אני חושבת.
הולך להיות טוב. הלוואי שיהיה טוב בבקשה. לא ישנתי הרבה זמן ואני פוחדת שיבואו מצבי רוח אבל אני די בטוחה שלא. שזה יהיה חלום. דומה למה שהרגשתי בדיוק לפני שנה...
אני אוהבת לחיות!
כשאני אמות תדעו שהייתי מאושרת.
SATISFACTION