מנהיגה אל החלום

השבוע היה מרגש במיוחד, ונפלא עד מדהים ברובו. הוא נפתח (כי החלטתי ששם מתחילים שבוע ואני זאת שכותבת פה אז באסה לכם!) בשבת בבוקר, כשהתעוררתי כי ליסמין, מעיין ולירון היה פיפי, יצאתי מהאוהל בחוף ניצנים ליום מגניב. אחרי שהשתנו בכיף, החלפנו לבגדי ים רק כדי להמשיך לרבוץ בחול אחד על השני ולהגג על פותחנים ומלפפונים חמוצים נחשקים במיוחד. שחינו קצת והיו הרבה דגים קטנים שנמשכו ליסמין מאוד (אהבה נכזבת :[ ) ואז התקפלנו, יסמין ולירון לקחו אותי לקוף-גימל ונשארו קצת לכתוב לי על הקיר :)  אחרי קצת בטלה מבורכת הלכתי לפנימייה וכל מיני ילדים פתחו את הראש ושפשפו את הברכיים, מזל שלא היה משעמם.

*ז'ז'ז'ט* יום שני. יום שנפתח מגעיל והמשיך מגעיל (ופיצל קצת גרורות להמשך השבוע) אבל הייתה בו נקודה גדולה ענקית של אושר ברמה שמזמן לא הייתה לי! גלעד התקשר בערב ושאל אם אני זוכרת שקבענו שהוא בא. אמרתי שלא מתאים כי לא ישנו בכלל ויש עוד ענייני קומונה דחופים בערב ולא מגניב היום אבל הוא נורא התעקש ואמר שיש לו הפתעה שהכל מתגמד לידה, ושהוא חייב חייב חיייייבבב לבוא היום, ולו לדקותיים וקצת. הייתה לי השערה, מה יכולה להיות ההפתעה, אבל היא הייתה כ"כ אבסורדית שלא נתתי לעצמי לחשוב עליה בכלל. כשגלעד התקשר להגיד שהוא לא מוצא את הכניסה ירדתי למטה לפגוש אותו אבל לא שמעתי את גלעד. "נופר?"

ומה שראיתי אח"כ גרם לי לא לנשום לשנייה, ואז לרוץ ולקפוץ ממש גבוה ולא לעזוב כמו בסרטים. מנחשים?

לוקאס עמד שם, מתחת לבית שלי בקריית גת. "???what are you doing here"

אמרתי משהו על זה שקצת נחשתי ולוקאס אמר משהו על תחושות של נשים ועלינו להראות להם את הבית שלי! איזה כיף :)))

לא נראה לי שמישהו מהקומונה הבין כמה התרגשתי אבל כל כך התרגשתי. לא הפסקתי לשמוע את הלב שלי בומבום! זה היה די סגור שלא נתראה איזה שנה או ארבע, לפחות. הוא אמר שהוא קבע את הטיסה הזאת בערך ביום שהוא חזר לגרמניה... וואו.

גלעדי ולוקי- יצאתם מלך!!!

וגם ראיתי את דידי אתמול אז בכלל אני מאושרת עד הגג. נראה לי שאני עוברת לגור בבית של גלעד לתמיד. כמה אנשים שאני אוהבת בדירה אחת!

חוץ מזה שהיה קצת מתוח בקומונה השבוע, העבודה בפנימייה השתפרה מאוד מאוד. אסתר (הידועה גם בכינוייה "מה קורה נשמות?") שהלכה אחריי ובדקה כל מה שעשיתי בהבעת חוסר סיפוק ואכזבה מטורפת, לא משנה מה עשיתי, זרקה מדי פעם מילים טובות והחמיאה לי מאוד בנוכחות אחת הבנות- אמרה שלדעתה אני יכולה לעזור לה כמו שהיא בחיים לא תוכל, ושהשנה הלך לנו עם השינשינית אבל מי יודע מה יקרה בהמשך, וכל מיני כאלה. אסתר!!! :-0

ה-3 מילים הנכונות הן כנראה "אין-לי-מילים!"  היא אפילו אומרת "מה זה חשוב?" ומתכוונת לזה כשאני שוכחת לשים נענע בתה. (וזה אישיו מאוד רציני ומהותי תמיד...)

אמא אמרה שאני פשוט אהיה אני, והכל יהיה בסדר. אז יהיה בסדר.

חוץ מזה, הבדואים חזרו, וזה בכלל טוב כי יש ילד שאני פשוט יכולה להסתכל עליו ולצחוק כל היום. יש אווירה של סופסוף שיגרה ברוכה. רואים את האור באמצע קריית גת.

ועכשיו קצת קיטש... חברים יקרים, גם אם אין קשר יומיומי, בערך אחת לשעה אני נזכרת שאתם חברים שלי וזה גורם לי לקחת נשימה עמוקה כשצריך ולפרוח גם כשהכל מעונן ולחייך אחרי יום גרוע בתכלית ובקיצור- מה אני בלעדיכם?

נ.ב

השכן מלמטה מנסה להתנקש בחיינו אבל למה להעכיר את האווירה? ;-)