סופשבוע נעים, רגוע והחשוב מכל- ברדיוס של ממש מעט ק"מ מכאן כל הזמן עבר על כוחותינו. העובדה השולית, שהרגשתי לא משהו חלק מהותי ממנו ו... נחסוך מכם יתר פרטים על פעולות מעיים לא סדירות ודיאלוג מתמשך עם חדר מאוד ספיצפי מחדרי הבית... אממ לא נמשיך, בסדר?
הסיבה שלשמה התכנסנו עכשיו... ראיתי ודיברתי עם כמה חברים טובים וידידים מהתיכון ביומיים האחרונים והיה ממש נעים ונוח וחשבתי על זה הרבה. בערך כל י"ב הייתי במין אמוק מטורף, הייתי בטוחה שהתיכון עומד להסתיים ועמו גם הקשרים עם כל מיני אנשים שאמנם לא היו מאוד קרובים אליי באופן אישי, אבל מאוד נהינתי לבלות איתם זמן ומאוד אהבתי. זה הלחיץ אותי והפחיד אותי מאוד והייתי חושבת על זה המון... ועכשיו, חצי שנה אחרי מסיבת הסיום (וווווווווווווווווווווואאאאאוו! איך זה קרה?! מה? זה היה אתמול!) אני יכולה להגיד שהכל סבבה. עם החברים הטובים באמת אני מדברת לפחות אחת לשבוע. כמעט כל אחד מהחבורה הקרובה יוצא לי לראות אחת לחודש. גם כל מיני אנשים שונים מהשכבה שאהבתי מוצאים את הדרך אל היומיום המטורף שלי בעיירת הפיתוח הרחוקה, ואם הם לא מוצאים אז אני מוצאת בשבילם. ובכלל, זה לא עד כדי כך קשה! אם אוהבים ורוצים, הכל אפשרי.
אתמול, יום שישי, נפגשנו אצל אחת החברות והאמת שלראשונה בהמון זמן, ממש נהינתי מחברת כולם. לא הטריד אותי שום דבר מהחיים בפנימייה באותו הרגע, לא התגעגעתי לקומונה ולא הרגשתי שמשהו ממש מלאכותי ולא זורם. להפך, למרות שלא עשינו שום דבר גדול, הכל היה נורא נינוח ונעים. צחקנו המון והיה מקום לפרוש הצידה עם מישהו מסויים, להתעדכן באופן פרטי ולחזור לכולם. היום נפגשנו שוב כמה ידידים טובים וגם שם היה מצחיק וטוב ובדיוק במקום וכל זה. משהו בנעימות הזאת אחרי שלא התראינו כל כך הרבה זמן גרם לי להרגיש "היי, זה יכול להחזיק לנצח" ונראה לי שאני די רוצה.
השבוע ממש הייתי צריכה מישהו לספר לו משהו מסויים שקרה, וכל מי שרציתי לדבר איתו ממש היה שם בשבילי בשעות מוזרות. ולמרות שהייתי די היסטרית, הם הגיבו בדיוק איך שהייתי צריכה שהם יגיבו. הם היו ממש אדירים, והיה לי מזל גדול שככה הם התנהגו באותו הרגע כי בלעדי זה הייתי מרגישה די נורא...
אני יודעת שקומונה זה קומונה וכל זה, אבל ממש טוב לדעת שתמיד יש לאן לחזור. טוב לדעת שהאנשים שעברתי איתם דברים שונים בשנתיים האחרונות או יותר תמיד יהיו שם. (לפחות בתמיד הנראה לעין...)וטוב לדעת שהם תמיד יהיו חלק מהשגרה שלי בעצם. ונושאי השיחה שלנו משתנים בהתאם לגיל- מבגרויות לחזרות, מחזרות לטיולים, מטיולים לגיוסים, מגיוסים להתאקלמות ולכניסה לתפקידים השונים...
ושוב, יש עוד חברים עם תפקידים שונים בחיים, ויכול להיות גם שבשלב כלשהו זה לא יתאים לנו יותר ונחפש יחסים כאלו עם חברים אחרים... אבל כל עוד שנבחר ונטפח את החברות הזאת, העובדה שאנחנו לא מתראים הרבה היא ממש שולית.
ובקיצור, החיים יפים, ויהיה טוב. כבר טוב בעצם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
