מנהיגה אל החלום

התבגרתי. איך אני יודעת?

כי השבוע כמה פעמים הכל התחרבש לי וכל התכנונים עלו בתוהו ובסוף נשארתי עם כלום מתוך המון ציפיות והכנות... והיו לי את כל הסיבות להרגיש טיפשה ולא מוצלחת אבל החלטתי שזאת לא אשמתי או אשמת אף אחד וניתבתי את התסכול והיאוש לפעולה חיובית כלשהי שתסיח את דעתי. לא הלכתי לאיבוד ולא שנאתי את עצמי. לא הלכתי לאיבוד. החלטתי להלחם.

שמתי לב לזה כשתכננו משהו היום, ואנשים לא שתפו פעולה והיה ממש קשה להוציא אותם. והנטייה הטבעית הייתה לכעוס עליהם ולהאשים אותם ולהגיד "עזבו, יצא לי כל החשק" וללכת לישון אבל פשוט החלטתי שלא. החלטתי להזמין אותם למשהו אחר במקום ולהיות נחמדה ולא לכעוס, אפילו לא קצת, בלב. בהתחלה זה לא בא בקלות, לעמוד בהחלטה להנות בכל מחיר, אבל התאמצתי והיה לי ממש כיף.

אני מחליטה להנות. אני מחליטה לא להעלב. אני מחליטה לא לכעוס. אני מחליטה לדעת שאנשים אוהבים אותי ואכפת להם ממני. אני מחליטה לדעת שגם כשלא, זה לא סוף העולם. אפשר לחיות נפלא רק איתי. האושר שלי לא תלוי באף אחד. אני מחליטה לא להעלב. אני מחליטה להתבגר.

אני מחליטה שאני אוהבת את עצמי שוב. דרך העיניים שלי, ולא של אף אחד אחר. שאני מחבקת את עצמי ודואגת לצרכים שלי לבד, כי אף אחד לא יהיה זמין אליי או ידע מה אני צריכה או יוכל לספק לי את מה שאני צריכה- כמוני. אני מחליטה לתת לעצמי מנוחה, להפסיק את המכבש שפועל בראש שלי. "אני מקבלת את עצמי, שלמה עם עצמי וסולחת לעצמי. אני קצת רגישה, וזה לגמרי לגמרי בסדר"!

 (או איך שלא אומרים את זה...=)

המטרה הבאה: לשמור על עצמי בחופשה הארוכה שלי. ברור לי שאני אפרח בצבא, כי אני פורחת כשאני במסגרת. עכשיו ננסה לפרוח מחוץ למעגל הנוחות...

ליד צא מהראש שלי. כוס עומו. לא בא לי לשמוע יותר שום דבר על הארגון הזה.