הפה שלי כבר כואב מחיוכים מאולצים.

האוזניים כואבות משירים וצעקות.

האף שלי הריח ריחות כל כך טובים, אבל הם הגיעו ביחד, אז אפילו להם לא היה טעם.

העיניים כואבות. ראיתי יותר מדי דברים שאני לא אמור לראות.

הרגליים כואבות. זה תמיד מגיע בהפתעה. תביא את זה, תלך לשם. והוא חולה, צריך לטפל, אסור לחכות.

וגם היה פה ריח רע.

ובעצם כואב לי לבכות כבר, אז אני אשתוק.

ונמאס לי מדודות מעצבנות, סבתות וגיסה אחת מטומטמת שהחליטו לחנך אותי. כי בעצם נורא קשה לאמא שלי כרגע.

ולי כנראה קל. נכון?

מזל שהם הלכו, כבר התפוצץ לי הראש.

לפחות אני רואה השבוע את המדהים שלי.