אתה יודע, חתיכת דפוק, אם רק היית פה לידי, הייתי תולש לך את הזקן. שערה שערה.

הייתי קורע לך את הכיפה לגזרים. לא רק מתוך כעס, אלא גם בגלל הצביעות שלך כשאתה לובש אותה בזמן שאתה הולך ודוקר אנשים. בני אדם.

כן, לא יעזור כמה שתנסה לשכנע את עצמך שאנחנו לא בני אדם, זה בדיוק מה שאנחנו.

לא סוטים. בהמות. מפלצות.

בני אדם.

"זה קרה קצת לפני בית הכנסת הגדול. הצועדים הלכו בכביש ופתאום פרץ לעברם בחור דתי עם סכין גדולה ביד. לא הצלחתי לראות את הדקירה עצמה. רק ראיתי אותו מנופף בסכין באוויר. ראיתי מיד שמדובר בסכין. היו שם שני צועדים שקפצו עליו מיד וניסו להרחיק אותו והוא ניסה לדקור גם אותם." (YNET)

ולחשוב שרק היום עברתי שם, ברחוב קרן היסוד. ליד בית הכנסת הגדול. ומתוך האוטובוס הסתכלתי לשמיים, וכשראיתי עוד דגל, ועוד דגל, התמלאתי באושר. וחייכתי לעצמי.

זה היה מוזר קצת, היום בבוקר. עם כל הדגלים האלה. ירושלים. ירושלים שאם אתה לא רוצה שידקרו אותך עדיף לא להסתובב בה יד ביד עם בנאדם שאתה אוהב, דווקא ירושלים מקושטת בצבעי הקשת.

ודווקא בגלל זה המצעד הזה היה כל כך חשוב.

לא הייתי במצעד (בשנה הבאה, מצעד עולמי, אני שם).

במקום זה, הייתי במפגש גאים של ישראבלוג, שהתקיים אתמול, יום חמישי.

היה ממש מגניב!!!

מישהי נתנה לי בהשאלה חגורת גאווה (המכנסיים נפלו כל הזמן:), ושכחה אותה אצלי, אז אני אצטרך להחביא אותה איפושהו... :)

ו... חוצמזה היה ממש ממש כיף!!!

היו אנשים מגניבים... אמנם לא הרבה (בין 18 ל8... תלוי על איזו שעה מדובר), ונדמה לי שלמרות שבהתחלה היה קצת משעמם, בהמשך היה נחמד מאוד.

וגם ד' שלי הגיע. :)

חלק מהאנשים שהגיעו: יואב הגדול, יואב הקטן, אני, אלעד, ברק, הידידה'שלו שנתנה לי חגורה,  יובצ', החבר'שלו, ד' שלי המדהים, אלונ החתיך, בר החייכן והמתוק, דוקטור בודהה החייל האמיץ, אחד שקוראים לו תומר, נתנאל (נתי:), גיא, ובטח עוד אנשים ששכחתי כרגע... לא להתרגז... זאת השעה...

חיח. בקושי היו בנות.

אני וד' חגגנו היום חודש ביחד.

אז קניתי לו ממתקים, והכנסתי לשקית נורא נחמדה של מתנה, שיהיה לו מתוק בבית דרור. וגם כתבתי לו משהו :).

אני מאושר איתו. מאוד.

היום התחיל איתי מישהו שהכרתי ביום ראשון בלילה במסיבת נוער של הבית הפתוח.

הוא יודע שאני תפוס, ובכל זאת החליט להגיד לי שהוא רוצה אותי.

כמובן שאמרתי לו ש-לא. וחוצמזה לא ממש ידעתי מה להגיד, כי מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת, אז רק אמרתי לו שטוב לי עם ד'. והוא אמר שהוא שמח שטוב לי ושזה העיקר מבחינתו. אני לא יודע אם הוא התכוון לזה אבל זה היה חמוד מצידו.

הוא היה מאלה שאני תמיד מחשיב "לא בליגה שלי", ובכל זאת.

טוב, הזוי משהו. בכל מקרה, לא קרה כלום בינינו, כמובן.

ונחזור למפגש גאים –

הוא היה בדיזינגוף סנטר.

על אף כל הפריקים שהצליחו להפחיד את חלקנו (מישהו מהם הצטרף אלינו כששיחקנו נוור והכריח את בר לשתות מי פה :\ ), היה כיף.

לא באו הרבה, ובכלל לא היו אנשים חדשים. אבל בכל זאת היה מגניב, אינטימי קצת ונחמד.

בפעם הבאה המפגש יהיה בעזריאלי, ונוותר על שיטת המייל. פשוט נפרסם הכל בבלוג.

אני משער שהמפגש הבא יהיה עוד חודש פלוס מינוס. ואני לא בטוח שאני רוצה לארגן אותו.

היה ממש מצחיק היום. הסתובבתי רוב היום יחף (יש לי סלידה מנעליים) וכולם הסתכלו עלי משועשעים ומזועזעים, כי "מה אתה מנקה את הסנטר עם הרגליים שלך?!" חיח. אמ.

ונשמה טהורה אחת קנתה (בעצם, קנה) לי פיצה. אני לא יודע אם כדאי להזכיר את השם שלך, אז רק רציתי להגיד – תודה!

ותודה ליואב על האייס שוקו שהוא קנה לי בהתחלה. בפעם הבאה אני מזמין.

לא מתאים לי שכולם משלמים בשבילי :(

ו... אוף, אין לי מספיק כסף בשביל לנסוע לתל אביב ביום הולדת של אור. לא יודע מה אני אעשה. היא תרצח אותי אם אני לא אבוא (או... שלא? אבל אני רוצה לבוא!!!)

אה כן, בקרוב יש לי יום הולדת.

אל תקנו לי מתנות, כי סביר שאני אשכח לקנות לכם (וגם אם אני אזכור, אין לי שום כסף לשלם איתו. אפילו כסף של מונופול אין לי).

וזהו. אני אוהב אתכם ואתם מקסימים!

רבע לשלוש, וזה מסתיים כאן.

אני הולך לישון קצת.

אמא תצעק עלי בבוקר, אני כבר רואה את זה.