שלום לכולם.

זה כנראה הפוסט האחרון שאני כותב בישרא...

אתמול בערב החלטתי לדבר עם אמא לגבי פסיכולוגית.

אמרתי לה שרע לי, ואני צריך מישהו לדבר איתו על הכל.

היא לא הבינה, היא אמרה שאני יכול לדבר איתה, שאני יכול לדבר עם חברים, שאני יכול לדבר עם שכנים - אבל אני לא.

אני צריך פסיכולוג. אני מפחד מהתגובות של האנשים שאני מכיר, ואני לא מוכן לצאת מהארון.

היא חשבה שרע לי בגלל שאני לא הולך לבצפר, בגלל שאני הרבה על המחשב ובגלל שאני לא מתנהג כמו שהיא מצפה ממני בבית, אבל זה בדיוק ההפך.

אני עושה את כל הדברים האלה בגלל שרע לי, ורע לי כי תקוע אצלי בפנים סוד שאני צריך להוציא, כי נמאס לי לשקר ונמאס לי להחביא.

היא לא הבינה אותי, כל פעם שהיא שאלה מה רע לי אמרתי לה "את לא מבינה", זה לא עזר במיוחד.

בסופו של דבר היא לא הסכימה, היא אמרה לי שהיא מאמינה שבנאדם יכול להחליט מתי טוב לו ומתי רע לו, שאני יכול לשנות את המצב אם אני רוצה.

אבל היא לא יודעת מה המצב, הא לא יודעת מה עובר עלי, אני לא יכול לשנות.

חוצמזה, היא אמרה, אין להם כסף עכשיו, טיפול פסיכולוגי עולה אלפי שקלים.

זאת בטח הסיבה שאבא שלי קנה פלאפון צבעוני משוכלל בכמה אלפים.

אין להם כסף.

אני פשט ישבתי מולה והתפוצצתי מבפנים, הרגשתי איך הכל בפנים צועק "תן לי לצאת!" ואיך אני מתנגד ונושך את השפה.

כמה בכי ונזלת נשפכו שם, אפילו שאני הייתי היחיד שבכה.

אחרי זה שמעתי אותה מדברת עם אבא בלילה, משהו על זה שאני מפונק, ואיך אני מצפה מהם לעזור אם אני לא אומר כלום, ומשהו על זה שלוקחים לי את המחשב.

היום בבוקר התאמתו חשדותיי והודיעו לי שלוקחים לי היום את המחשב, אפילו שהוא עלה לי כמה אלפים, ואפילו שזה המקום היחיד שיש לי אנשים לדבר איתם על הכל.

אנשים מקסימים, שאני ממש אוהב.

אני אתגעגע לכולכם,

ואם תשתנה הגזירה,

אני מקווה שאחזור...