היי,

בהמשך לפוסט הקודם...

אני יודע שאמרו לי בתגובות שלא לחשוב על העתיד,

ולמה לעזאזל ילד בן 15 צריך להיות מוטרד מבעיות של בני 60?!

אבל אני ממשיך לחשוב על העתיד.

והוא לא כל כך ורוד.

אני מסתכל סביבי, על כל מיני משפחות צעירות,

או רואה ברחוב אימא טריה עם תינוק בעגלה,

ואני... אני רואה כמה אהבה קיימת שם... איזה אושר זה להביא ילד לעולם...

מישהו שאתה יצרת... מישהו שיגדל ויביא עוד ילדים, ואתה תמשיך לחיות גם אחרי המוות, בעזרת הילדים שלך, והנכדים, והנינים...

וזה פשוט מפוצץ אותי.

למה לי זה לא מגיע?

למה?!

ואולי תגידו לי,

מה הבעיה?

יש הרבה דרכים בהם הומואים יכולים לעשות ילדים...

אתה יכול לעשות ילד משותף עם אשה זרה, ולגדל אותו ביחד בלי קשר רגשי ומיני,

אתה יכול להשיג אם פונדקאית,

אתה יכול לאמץ, יש ארצות בהם נותנים גם להומואים לאמץ ילדים...

אבל...

אף אחת מהאפשרויות האלה לא שווה כלום...

ואני גם לא חושב שזה... בסדר, שהומו יגדל ילד.

הוא יהיה מסכן.

יצחקו עליו בבצפר,

הוא ירגיש ריחוק מההורים או לחלופין מהחברים בגלל השוני הגדול, למה אבא שלו מחזיק ביד של אישה ואבא שלי מחזיק ביד של גבר?

ריחוק.

תחושת שוני, בושה.

אני לא רוצה לעשות לילד דבר כזה.

אולי חלקכם ישאל: "מה הוא רוצה? למה הוא צריך ילד? למה הוא צריך מחויבות כזאת?"

אבל... אני רוצה...

זה נראה לי כזה קסום ומדהים.

חוצמזה, שזה יתן לי ערך אמיתי לחיים.

אבל לא,

לא מגיע לי,

זה שיושב שם למעלה ומשחק לנו בחיים חושב שלא מגיע לי,

אז כנראה שלא...