כשילד בן שמונה עשרה אומר שנמאס לו מדייטים, יש סיבה לדאגה?

לא יודע למה, אבל אני חושב שכן.

עוד קשר נגמר. אם אפשר לקרוא לשתי פגישות וחצי האלה קשר. אחרי שבוע של סינונים מצידו הצלחתי סופסוף להשיג אותו. הוא גמגם כמה שקרים עלובים לגבי ההתעלמות שלו אבל אני ידעתי שהוא משקר.

פתאום הוא נראה לי כל כך קטן. עד עכשיו הרגשתי כל הזמן שהוא טוב מדי בשבילי, יפה מדי בשבילי, חכם מדי בשבילי ומוצלח מדי בשבילי. ועכשיו האמת התבהרה לי – אני טוב מדי בשבילו. הוא אולי הבנאדם הכי עלוב וקטן שיצאתי איתו אי פעם.

אני שונא שקרנות. כשמישהי שאלה אותי לא מזמן מה הדבר שהכי חשוב לי שיהיה אצל בן הזוג שלי, אמרתי לה (תוך שאני מתנצל על הקיטשיות) שהכי חשוב לי שהוא יהיה אמיתי.

אני מרגיש שהוא שיקר לי שוב ושוב בתקופה הקצרה שיצאנו. שיקר לי בכל מעשה שעשה, בכל מילה שאמר, בכל חיוך שחייך. ואני שמח שלא התפתיתי לצאת איתו כשהוא התחיל איתי לפני שנה, כי אז הייתי נשבר לרסיסים. והיום? היום זה בקושי מזיז לי. וזאת האמת.

אמנם נמאס לי מדייטים אבל יש בי חלל. הלוואי שהיו בסופרמרקטים בני זוג אינסטנט שמכניסים למיקרו לשלוש דקות ומגישים חם.

למה לא מצליח לי? למה שוב ושוב זה נגמר? למה אני אף פעם לא מצליח למצוא את עצמי בקשר עם מישהו אחר?

עשיתי ספירה, לא מזמן, במקלחת, של כל האנשים שיצאתי איתם. המספר הוא שישה. שבעה כולל זה שנפרדתי ממנו לפני שעה. וכל זה תוך שנתיים. לא פחות ולא יותר.

אז כן, אפשר להגיד שמתחילים איתי. שרוצים אותי. שאוהבים אותי. אבל זה אף פעם לא מסתדר מבחינתי.

אני לא רוצה סטוצים (ומעולם גם לא היו לי). אני רוצה אהבה. מעטים האנשים שמוצאים אהבה בגיל שלי. זה גיל לא בשל, לא החלטי, לא מתאים לקשר רציני (כמוני?). אולי לכן כמעט תמיד יצאתי עם אנשים שגדולים ממני, גם אם לא בהרבה שנים.

ולכן אני אומר שנמאס לי מהדייטים המחורבנים האלה. נמאס לי מהשקרנות הזאת של אנשים, שמתחפשים ל"מחפשי קשר רציני" אבל בעצם יודעים שהם צעירים מדי בשביל להתחייב, ויודעים שאחרי שהם יסיימו איתי בטח יבוא אחר. איך אפשר לחשוב על סוף הקשר לפני שהוא התחיל? מה שווה קשר שלא נכנסים אליו בתקווה שיצא ממנו משהו רציני?

אני יודע. אני מאוד מקובע. מאוד מיושן. לא מודרני בעליל. מה רע ביחסים פתוחים? מה רע בסטוצים? מה רע בלהנות קצת? בטח אתם מדמיינים אותי עם שפתיים קפוצות, מבט חמור וחגורת צניעות.

אבל זה לא נכון. אני מצחיק. אני צוחק. אני יודע להיות משוחרר. ואני רוצה אהבה. ואני רוצה קשר רציני. ואני לא רוצה להתפשר. וזה לא משנה לי שאני בן שמונה עשרה. אני לא רוצה להתפשר.

אולי באמת אקנה לי חגורת צניעות.

מכיוון שאין בחורים אינסטנט בסופרמרקטים (בינתיים!), אני מטיל את המשימה הזאת עליכם –

בחור מגניב עם עגיל בגבה (אימא שונאת את זה!), עיניים גדולות (לא רק במובן המילולי) ושיער שחור מחפש בן זוג לחיים. אם אפשר שיהיה אמיתי. וגם קצת משוגע. אם הוא חכם זה כמובן מוסיף לעניין.

בלי דייטים ושטויות. קורות חיים אפשר לשלוח במייל. את הבחור בבקשה לשלוח בדואר.