היי.

הבטחתי לעצמי שהחופש אני אפגש עם אנשים שאני רוצה להיפגש איתם. אמנם זה היה לפני יותר משבוע, אבל אני לא אחסוך לכם בפרטים. וכך היה:

יום ראשון, 1 לאוגוסט- מי שהסתכל ברשימות בצד בטח יודע שתיכננתי להיפגש באותו יום עם רוני.

קבענו שאני אתקשר אליה מהתחנה המרכזית.

בקיצור, אני מגיע לתחנה המרכזית בירושלים, אחרי ששיקרתי ואמרתי שהלכתי לסרט.

פתאום, אני קולט ששכחתי את המספר בזקרט :P אז הלכתי לקפה אינטרנט בתחנה המרכזית בירושלים והתחברתי.

מחכה ומחכה ומחכה. ורוני לא באה. מישהי נפלאה מהרשימה שלי הסכימה לעשות לי טובה ולהתקשר אליה הביתה. וכך היה.

רוני חולה, מסתבר.

לא רציתי לחזור הביתה.

אז הלכתי ליד הטלפונים הציבוריים, וחשבתי.

ונזכרתי במספר בזקרט.

אז חייגתי למורגן, שזו מישהי שאני מדבר איתה כבר מלא זמן באינטרנט, והבטחתי לה שניפגש.

היא יכלה.

תפסתי אוטובוס לת"א.

אחח, אני מת על אוטובוסים בין עירוניים.

שקט כזה, נסיעה חלקה. בלי עצירות. הייתי באוטובוסים החדשים האלה, שהתקרה נראית כמו תקרה של מטוס :P ואיזה חלונות ענקיים!

שמתי אוזניות עם עברי לידר ושרון חזיז ונחתי קצת. האוטובוס היה די ריק.

גם היה די זול. 17 שקל להלוך חזור :P.

הקיצר, הגעתי לתחנה המרכזית. ניג'זתי למורגן בטלפון הרבה. איזה נודניק הייתי.

אחרי איזה חצי שעה היא הגיעה. אמרתי לה שיש לי חולצה כחולה, תיק, ואני אחכה ליד המדרגות הנעות של קומה 6.

בקיצור, היו עוד כמה עם חולצות כחולות ותיק ליד המדרגות הנעות בקומה 6. אבל בסוף היא מצאה אותי והיה בסדר.

הסתובבנו בתחנה המרכזית של ת"א בלי מטרה. היא רצתה שוקו וטוסט (לא רציתי ללכת לאכול בשר – אני צמחוני...) אז חיפשנו מקום שמוכרים בו גם שוקו וגם טוסטים :P

בסוף מצאנו. קניתי שם פיצה דוחה ב-5 שקל.

זה היה נורא קצר. היא הלכה. נשיקה על הלחי. להתראות.

עלתה על האוטובוס שלה, ואני על שלי.

ישב לידי איזה הומו. אז הגברתי את האוזניות עם עברי לידר. שישמע גם.

היא אמרה שאני מזכיר לה את יוני בלוך. נו מילא :P.

חזרתי הביתה די מאוחר, נשארתי ער עוד כמה שעות.

ביום למחרת קמתי ב-1 בצהריים.

יום שלישי, 3 לאוגוסט –  באותו יום נפגשתי עם מיה (היא בלוגרית מפה).

קודם כל, נתחיל בפאשלה.

מיה התקשרה ביום שני (שזה יום לפני יום המפגש המיועד) ואמרה שאני אתקשר אליה בשני בלילה או בשלישי בבוקר.

ב-1:30 לפנות בוקר יום שלישי מצאתי את עצמי ער, אז החלטתי להתקשר אליה. מקסימום, אם היא ישנה, אני אשאיר לה הודעה.

היא ענתה.

והערתי אותה מהשינה.

התנצלתי והתנצלתי. היא בקושי הבינה מי אני ומה אני רוצה ממנה מרוב עייפות. אז אמרתי לילה טוב, והלכתי לישון.

(שוב מצטער!)

אז קמתי בבוקר, מוקדם מהרגיל.

הלכתי לסופר יחף, בלי עדשות שיעשו לי את העולם חד ומבריק, לא מזהה אף אחד ומנופף לשלום לכל בנאדם שמרים את היד כדי לגרד בראש, וקניתי חלב.

אכלתי.

והתקשרתי. בערך ב-8.

שוב הערתי אותה.

אבל הפעם זה היה בסדר, אני מקווה.

אז קבענו איזו שעה ניפגש, וכו' וכו' וכו'.

קבענו להיפגש בירושלים.

בתחנה המרכזית התקשרתי אליה מהטלפון הציבורי, בדיוק שתי דקות אחרי שהיא ירדה מהאוטובוס מת"א. ככה שהיא לא חיכתה הרבה, ואני לא חיכיתי בכלל.

שאלנו במודיעין איך מגיעים לתלפיות, כי תכננו ללכת לראות את ספיידרמן 2 בקולנוע רב חן, ואמרו לנו לקחת קו 14. רציתי לוודא אז גם התקשרתי לקולנוע ושאלתי :P.

המטומטמת מהמודיעין אמרה שהאוטובוס מעבר לכביש. לא נכון!

עם הרבה מזל ולא ממש עם שכל מצאנו בסוף את התחנה של קו 14. ועלינו.

ביקשתי מהנהג להזכיר לנו לפני התחנה שלנו, הוא אמר לי להזכיר לו עוד 20 דקות.

אחרי 20 דקות הוא אמר לי שזה עוד 3 תחנות.

אחרי שלוש תחנות שאלתי אותו "זה כאן?" והוא אמר שהוא כבר יגיד לי מתי.

יש לציין שהוא היה ממש רגוע יחסית לנהג אוטובוס, ויחסית לבנאדם שנודניק כמוני מפריע לו.

ירדנו בתחנה הנכונה! והלכנו לראות את הסרט.

פיספסנו את הכמה דקות של ההתחלה. גררר. זה הכי מעצבן. אבל לא נורא :P.

בגלל שנכנסו באמצע התיישבנו במקומות הקדמיים, כי האחוריים היו תפוסים ולא רצינו להתחיל לעשות בלאגנים, ובגלל זה ראינו את המסך ממש מקרוב. וגם את טובי. :P

ראיתי את טובי מגוויר בלי חולצה, אבל זה היה ממש קצר. :( אחחח, אם רק הייתי יכול להושיט את היד ולגעת...

היה איזה קטע שהוא עוצר רכבת בגופו ואז כולם נוגעים בו כזה ומנסים להכניס אותו לרכבת, ואני לחשתי שגם אני רוצה :P

אחחח. איזה שרירים יש לו :(

אחרי הסרט הסתובבנו בלי לדעת מה לעשות כמה זמן, אכלנו פיצה, קנינו קרטיבים. בסוף החלטנו ללכת לבאולינג.

אני לא ממש אוהב להשוויץ, אבל... ניצחתי!

ת'אמת, זה לא ניצחון שצריך להתגאות בו. תוצאה די עלובה. היה לי סטרייק אחד בזריקה האחרונה. אבל אחריו פיספסתי את שתי הזריקות :P ככה שגם בזה אין מה להתגאות.

אחר כך הלכנו לקניון האחים ישראל לחפש מתנה ליומולדת של אחותי. הלכנו לצומת ספרים, וישבנו שם איזה שעה והסתכלנו בספרי מתנה. היום שם ספרים ממש יפים. התלהבנו ממש מהספר "מה הקטע?" וצחקנו מלא :P.

אחר כך ליוויתי אותה לתחנת אוטובוס בחזרה לתחנה המרכזית, עשיתי מצווה (נתתי לזקן לשבת במושב בתחנה)! נפרדנו.

הלכתי.

לקחתי אוטובוס הביתה.

באוטובוס ראיתי מישהו שלמדתי איתו עד כיתה ח', אז התיישבתי לידו ודיברנו כל הדרך.

גררר, איך הוא השתנה והתבגר. לטרוף. ולא לשכוח ללקק את האצבעות בסוף.

חזרתי הביתה מאושר ועייף.

אני מרגיש שלא משנה מה יהיה בהמשך, החופש הזה לחלוטין לא מבוזבז.