בעיצומו של לילה כמעט בלי ירח נפגשו ידינו לראשונה. אצבעותיך הארוכות ועיניך הכחולות הטביעו אותי על המזח, מולנו פרוס הים עד אינסוף, מאחורינו פרוסה העיר עד אינסוף, ומעלינו חולפים מטוסים בהבהוב מטורף, בלתי אפשרי.

בעיצומו של הלילה האינסופי, יושבים על המזח, נפגשו שפתינו לראשונה. קצף הגלים מתנפץ על הסלעים שלרגלינו, טיפות קטנות ומלוחות ניתזות סביבנו, ואנחנו עיניים עצומות, מרכזים את כל החושים אחד בשני. טובעים אחד בשני, כך היה בעיצומו של הלילה.

בזריחה התעוררנו מלילה בלי שינה, וחזרנו אט אט למציאות. ישבנו בבית קפה שפתוח 24 שעות ביממה, שתינו מרק ואכלנו קפה. קראתי לך בשם אחר ועדיין לא מצאתי את הסיבה. כנראה היא טמונה בחוסר השינה. לבשתי מדים וחזרתי לצבא.

בעיצומם של צהריים קצרים סופיים נפגשנו בפעם השנייה. מתנשקים נשיקות חטופות בגשם, בין פסלי צמחים ירוקים ואגמי שלוליות. כובד התיק נעלם והגשם התייבש כשהתנשקנו, ונותרנו רק שנינו, כך היה בעיצומם של הצהריים.

אחר כך נפרדנו בתחנת רכבת, שערך רטוב ונוטף מים וליבי לא מוצא מנוחה למראך. עוד נשיקה חטופה לפני שאני מעביר את הכרטיס, עוד הבהוב כחול, עוד טביעה קטנה.