וטיילנו ביחד ברחוב והחזקנו ידיים. ולאף אחד מאיתנו לא היה אכפת מה יגידו, כי שמנו לב רק אחד לשני.

בלילה חלמתי שהוא הומו ושהוא אוהב אותי בחזרה, כמו שאני אוהב אותו. והתנשקנו בטירוף ליד עץ אחד בפארק.

בלילה חלמתי שאנחנו מדברים על הכל. הכל.

חלמתי שסוף סוף יש מישהו שאני זקוק לו והוא לי.

בלילה חלמתי שהוא אוהב אותי. באמת שחלמתי.

ולא רציתי להתעורר.

אבל בסוף קמתי הבוקר, מאוחר, אבל קמתי.

בהתחלה חשבתי שהוא עדיין אוהב אותי, אבל אז נזכרתי שיכול להיות שהוא בכלל סטרייט.

אני מרגיש שאני נכנס לעוד קראש ללא מוצא, ואין לי מה לעשות עם זה.

אני מתחיל להתאהב בו.

אולי, אולי הוא הומו.

זה תמיד יכול להיות, לא?

אתמול התווכחתי איתו את אחד הוויכוחים המטומטמים שאני נוהג לעשות בזמן של הרצאות של כל מיני רבנים שמעניינים לי את התחת.

הוא אמר שיש לו פופיק, ואני אמרתי שלי אין.

הוא לא האמין לי. אמר לי להבטיח.

אפילו נשבעתי.

ואז הוא הרים לי את החולצה ונגע לי בפופיק.

וזה היה לי נעים.

ורציתי לגעת לו גם, אבל פחדתי.

אז לא נגעתי.

אולי הוא הומו, אולי הוא אוהב אותי בחזרה, אולי הפעם זה שונה?

כנראה שלא.

גם הקראש הזה יעבור, כמו כל האחרים.

רק שהפעם אני מרגיש גם מין רצון כזה לקשר רציני איתו, לא כמו הקודמים.

כנראה שאף אחד לא שואל אותי מה אני רוצה, זה לא משנה מה אני מרגיש. אני בסך הכל מיעוט. אחד מעשר. מה הסיכוי שהוא הומו גם.

הוא מסתובב עם קונדום בארנק.

דתיים לא מסתובבים עם קונדומים בארנק.

ומשום מה הוא הראה לי אותו אתמול. אמר "ליתר ביטחון" וחייך אלי.

אין הרבה דתיות שיסכימו לשכב איתו. ככה, בגיל 16. לא נשואות. זה אסור.

אבל בנים, אצל בנים זה דבר אחר.

בנים הם יותר חרמנים. יותר פתוחים. פחות אכפת להם מההלכה.

אולי הוא שוכב עם בנים.

אולי הקונדום הזה מיועד בשבילי.

ואולי אני שוב שוגה באשליות.

כנראה.

היום בבית ספר (אני כרגיל מאחר) אני אראה אותו שוב.

אני לא אגיד לו כלום, אני רק אשתדל להסתכל עליו הרבה. כדי לראות אם הוא מסתכל עלי גם.

הלילה חלמתי שהוא לא סטרייט והוא אוהב אותי.

הלואי שאני אחלום את זה שוב.