ביום ראשון, מיד אחרי יום כיפור (לפני שבוע, בעצם).

נפגשנו בתחנה המרכזית בת"א. החמודה חיכתה לי שם שעה.

אחרי חיפושים מאומצים בקומה הרביעית מצאתי אותה יושבת על מדרגות נידחות.

נסענו מהתחנה המרכזית לסנטר.

בדרך רוקנו את תכולת הארנק של רוני ודנו בממצאים (תמונה של אקסית? להעיף!), ורוני דיברה. בעיקר רוני דיברה. קצת התביישתי בהתחלה.

אז הגענו לסנטר, ורוני עברה את הבדיקה בכניסה בלי בעיות מיותרות.

לי השומר הפך את כל התיק, וסרק לי את הגוף שעות עם המכשיר המטומטם הזה שמצפצף.

אגב, אף פעם לא הבנתי מה הקטע שלו. אם הוא מצפצף כשהוא מגלה נשק, למה השומר לא עושה כלום כשהוא מצפצף?

בכל אופן, כשהשומר שיחרר אותי, עלינו למעלה, למקום שבו מתקיימים המפגשים של ישרא-בלוג.

השעה היתה רק  11 בערך, והקפה הזה לנוער שיש ליד (לא זוכר איך קוראים לו) נפתח רק בשלוש.

אבל, עם דגש על האבל, היה שם חדר כושר. והוא היה פתוח. וחוץ מכמה בנות ושמנים היו שם כמה חמודים שרצו להם על ההליכון כמו עכברים בכלוב, והתחת החמוד שלהם קרא לי.

בואי נשב כאן, ביקשתי.

לא התיישבנו. לפחות בנתיים.

הלכנו לאכול.

"עגבנייה", מסעדה צמחונית. עם פיצות.

היה טעים.

אז אכלנו ודיברנו. ודיברנו.

וואי, אני כבר לא זוכר מה עשינו כל כך הרבה זמן!

אחר כך ירדנו למטה, אני חושב שהסתובבנו קצת, בחנויות וכאלה, וכל פעם התיישבנו איפושהו ודיברנו.

היו שם מתנפחים ופיל כזה ענק שיש מדרגות לתוך הפה שלו ואז מתגלשים לו מהתחת.

רציתי למתנפחים, ורוני לא הרשתה לי.

גם לפיל רציתי, אבל רוני לא הרשתה לי.

סתם, היא הרשתה לי, אבל היא לא הסכימה לבוא איתי, ולא רוצה ללכת לבד :(.

ישבנו שם, ודיברנו.

הוי, כמה דיברנו.

הסתובבנו בסנטר.

הגענו לחנות כזאת של פיות, למרות שאין שם רק פיות אלא כל מיני מכשפות, גמדים, ינשופים (ואחד מפחיד שכשעברתי לידו הוא עשה "הוו הוו" וקפצתי), בצורת בובות - חרסינה ובכלל, מגנטים, וכל מיני דברים. חנות חביבה.

עלינו חזרה למעלה, והתיישבנו ליד החדר כושר (יש!!)

זה מההליכון סיים לרוץ ובדיוק נשכב לנו מול העיניים לעשות כפיפות בטן.

הוא היה עם מכנסיים קצרצרות וגופיה.

ואני כזה בוהה בו ורוני ממשיכה לדבר איתי כשפתאום "[שם פרטי ומצונזר]? אתה מקשיב לי בכלל?!".

אבל רוב הזמן הקשבתי :(.

ואז יצאנו לעוד סיבוב. קניתי לרוני עכביש מפלסטיק כי היא עכבישה (מיוחמת), שזה, כידוע, הכינוי הקודם שלה.

לי קניתי סיכה לתיק.

וגם, גם ראינו חנות של פירסינג ושל קעקועים. והיתה שם תמונה נורא מגעילה של מישהי עם פירסינג בפה במקום נורא דוחה (שפה עליונה!) וניסיתי לברוח ורוני לא נתנה לי. והיתה שם גם מישהי עם פירסינג באוזן, אבל בחצי עיגול הזה שצמוד ללחי (אתם מבינים למה אני מתכוון? יופי) ועוד כל מיני תמונות דוחות.

ואני רוצה עגיל בגבה ומפחד. מהמחט ומההורים.

וראינו שם תמונות של קעקועים (פויה ואיכסה), ואת התמונה שצילמו את אח של רוני אחרי שעשו לו קעקוע.

והלכנו משם. אני בלב רחב.

והסתובבנו בעוד מלא חנויות.

חזרנו להשתרע מול החדר כושר.

עכשיו היה תור הארנק שלי. פירקנו אותו לגורמים:

- מספר טלפון של מישהו שהתחיל איתי.

- עוד כל מיני דפים קטנים עם מספרים של אנשים מהאינטרנט.

- לוח זמנים של אוטובוסים.

- כרטיס קופת חולים.

- מכסה של קופסא של עדשות. למקרה שאני ארצה לברוח מהבית, שיהיו לי כל הפרטים של העדשות שאני צריך. אני דפוק, אני יודע.

- מידע על הקרנות של "ספיידרמן 2" שנשאר לי בארנק עוד מהפגישה שלי עם מיה (ע"ע).

- עוד כל מיני שטויות.

(לא היתה שם תעודת זהות. כי עוד לא הוצאתי. ממש בושה. לכולם יש ורק לי אין.)

ואז שנינו הראנו אחד לשני את המערכת של בצפר וכל אחד היה נורא מסכן (בעיקר אני הייתי נורא מסכן), וכתבתי לרוני ביומן בורוד ואדום וכתום וצהוב (ודי :).

ואז ואז ואז ראינו שני הומואים מתנשקים ומחזיקים ידיים ואני ורוני עושים כזה "אוווו..." כמו בתוכניות טלוויזיה אמריקקיות.

והיה שם עוד זוג שהתנשק, שני סטרייטים (כאילו, בן ובת... די מוזר...), ומה שעוד יותר היה מוזר זה שלבן היה תיק ורוד כזה של בנות/אוחצ'ות.

וואט דה פאק? למה תיק ורוד? מה, אתה פאג?

אבל לא הספקתי לשאול, כי הם הלכו משם מחובקים, והשאירו אותי ואת רוני לאנחות (צחוק).

ו, ו, ועשינו עוד מיליון ואחד דברים, ודיברנו על מיליון ואחד דברים, ואז הגיעה השעה שלוש והקפה לנוער הזה שאני לא זוכר איך קוראים לו כי אני מטומטם לאללה, נפתח.

נכנסו, למרות שאני ורוני היינו שקועים בבחינת האפשרות להתאבד על ידי קפיצה מהמעקה לקומה שמתחת. וכשטיפסתי על המעקה רוני נבהלה, אני חושב, ואמרה לי לרדת.

אז ירדתי.

ונכנסו (לא שוב, רק עכשיו נכנסו, כשכתבתי קודם שנכנסנו התכוונתי לעכשיו, כשבאמת נכנסנו, הבנתם?). והיה שם מישהו שהסביר לי על המקום, ולא לרוני כי היא כבר היתה שם (היא עמדה בצד וחייכה לעצמה... מעניין מה היא חשבה...).

אז, אז ככה. זה מין מקום כזה לבני נוער, אפשר לשתות שם קפה ושוקו ותה ו-ואט אבר, ולפעמים יש גם משהו לאכול. אני חושב.

יש שם כמה אנשים שמסתובבים ואפשר לדבר איתם על הכל, והם יכולים לעזור לך.

יש שם מלא מלא מלא פליירים של כל מיני דברים. איידס. סרטן. פירסינג. וגם של בית דרור, המקום שפעם רציתי לברוח אליו.

וגם על צמחונות ובעלי חיים. אז לקחתי לי מזה, כי זה לא אכפת לי שההורים יראו.

אבל בעיקר, בעיקר, זה מקום מפגש לפריקים. בווו. כמה פריקים במקום אחד. בכל ימי חיי לא ראיתי כמות כזאת של פריקים. אכן, בוו.

ואז הוצאנו (אני ורוני, כאילו... לא אני והפריקים) מהמדף קלסר עם מידע על הומוסקסואליות והתיישבנו לקרוא, ובאמצע באה מישהי נורא נחמדה ודיברה איתי קצת, ונתנה לי איזה שאלון למלא, דבר שעשיתי בשמחה.

ואז ואז ואז כשסיימתי לקרוא (את מה שרוני לא צינזרה לי כי זה רע... כמו כתבה על זה שהומואים יכולים להשתנות... אמא, מספיק יש לי טראומה) וגם רוני סיימה לקרוא איתי קמנו והכנו לנו שוקו. ורוני גמרה לי את החלב ולא יכולתי לגמור להכין את השוקו. אז גמרתי לה את השוקו בתגובה. אבל היא הרשתה לי.

ואז רוני ניסתה לשכנע אותי לבוא איתה פעם למופע האימים של רוקי.

ואני מפחד נורא כי יש שם אנשים מפחידים שקוראים לאנשים שזו הפעם הראשונה שהם שם "וירג'ינים" ומתעללים בהם מול קהל צוהל וצמא דם.

יאבבה.

ואז ואז ואז הלכנו משם. ושמתי כיפה כמו ילד טוב לפני שיצאנו מהסנטר.

ותפסנו אוטובוס ביחד לתחנה המרכזית, ובדרך.

נחשו מה?!

בחיים לא תצליחו לנחש.

מישהו מפורסם.

סלבריטי!

ישב מאחורינו באוטובוס.

על כווווווווווווווווול הספסל האחורי.

ח"כ במלוא מובן המילה.

שאול יהלום, הגדול.

גדול אמרתי? ענק!

אבל בואו לא נרד לרמה הזאת של התכניות בידור רמה ז' (ע"ע איפה אתה חי), מה שרציתי להגיד זה שראיתי מישהו מפורסם.

סלבריטי!

ח"כ כנסת במלוא מובן המילה.

ורק כשהוא ירד מהאוטובוס הצטערתי שלא ביקשתי חתימה.

ואני ורוני הגענו לתחנה המרכזית בשלום, וחיפשנו את האוטובוס שלי, וכשמצאנו אותו חיפשנו את האוטובוס של רוני, וכשמצאנו אותו נפרדנו לשלום, ואני ירדתי לתפוס ת'אוטובוס שלי.

ובדרך שמתי אוזניות עם עברי לידר, וגם עם ריטה (רוני אומרת שאפשר לראות שאני הומו לפי הטעם שלי במוזיקה... ואני שואל את עצמי - איך זה שאף אחד פה לא חושד בי?), וחשבתי על התחת של ההוא מהחדר כושר, והרגליים שלו, וגם על כמה כיף היה לי היום (לא היום, אז חשבתי כמה כיף היה לי היום, כאילו אז. כאילו.).

ו ו והגעתי הביתה וכל המציאות נפלה לי על הראש.

אני עובר בית ספר, צריך להתחיל לעבוד.

רוני כל הזמן אמרה שיהיה טוב.

אבל אני לא מאמין.

אולי יהיה רע?

מי יודע מה יהיה.

מי יודע.