מפגש גאי ישראבלוג היה כיף כיף כיף.
קמתי בבוקר. אכלתי. התקלחתי. התלבטתי קצת מה ללבוש. את החולצה השחורה שנראית עלי טוב לבשתי במפגש הקודם (שהיה לפני חודש וחצי בערך). חולצה אחרת הייתה קצרה מדי. בסופו של דבר החלטתי שזה לא משנה בכלל מה אני לובש, ופשוט בחרתי בגדים באקראי.
אממ... ואז נסעתי לפגישה עם הפסיכולוגית. היה מעניין. יצאתי ממנה בהרגשה די טובה (וגם הגעתי אליה בתחבורה ציבורית בפעם הראשונה והייתי גאה בעצמי על כך שאני מתחיל להכיר את ירושלים).
משם נסעתי לתחנה המרכזית, לקחת אוטובוס לתל אביב. נעמדתי בתור לעלייה לאוטובוס (קו 480, אם זה באמת מעניין אתכם). כשהגיע תורי ביקשתי מהנהג "הלוך חזור לנוער". הוא, כנראה בעל שמיעה סלקטיבית או סתם חירש, הוציא לי כרטיס הלוך חזור למבוגר, שעולה בערך 13 ש"ח יותר.
אז אמרתי לו, בהתחלה בנימוס, שביקשתי הלוך חזור לנוער. הוא, מצידו, טען שלא ביקשתי דבר כזה, ואז הוא פשוט התעלם ממני, מחכה לבא בתור.
פעם, אפילו לא מזמן, הייתי סופג את האובדן של הכסף והולך להתיישב. אבל הפעם הרגשתי שזהו, ושאני לא נותן עוד לאנשים לחרבן עלי מלמעלה. אז הבהרתי לו שזה הכסף שלי ואני לא עומד לוותר על הכסף כל כך בקלות רק בגלל שהוא התבלבל.
"אני התבלבלתי? ילד חוצפן!" הוא צועק, וכל מי שחיכה בתור הציץ בסקרנות, לראות מי מעצבן את הנהג הפעם (הרי תמיד יש מישהו שמעצבן את הנהג. וזאת עובדה מוכחת).
הוא המשיך להתווכח. אני, מצידי, איימתי שאני אלך להתלונן עליו. דיברתי בצורה הפוכה לגמרי ממה שחינכו אותי מאז שאני זוכר את עצמי. הוא היה אדם מבוגר, ובמקום להתכופף ולתת לו לדרוך עלי – התווכחתי איתו. ועוד אמרתי לו שהוא עשה טעות, שזו בכלל חוצפה, הרי ידוע שמבוגרים לא עושים טעויות.
בסופו של דבר הוא קלט שאין לו ברירה, הקליד "ביטול" במחשב שלו (זה באמת היה כל כך מסובך לעשות את זה קודם?) והוציא לי כרטיס חדש, במחיר הנכון.
במשך רוב הנסיעה, במקום להתרגש מהמפגש, חשבתי על הנהג הזה ועל כמה שהוא חוצפן. גם חשבתי לעצמי כמה מעצבן האיש החרדי שיושב לידי ומסתכל בי כל הזמן, וקורא יחד איתי את הסמסים בפלאפון, ומציץ לי לקייס של הדיסקים כשאני מחליף דיסק בדיסקמן. הוא היה די מוזר. הוא גם צילם את האוטובוס מבפנים עם המצלמה הדיגיטלית שלו. אולי הוא סוג של מרגל. לא משנה, אממ... איפה הייתי... כן, מפגש גאי ישראבלוג...
למרות החששות שלי, הגעתי בזמן. אפילו מוקדם. וישבתי לי באומללות, צמא ורעב, מיוזע ועייף, וחיכיתי שיואב יואיל בטובו להגיע (הוא אמר שהוא יבוא מוקדם לפגוש אותי). בסופו של דבר הוא הגיע, אבל גם אז הוא חשב שזה יהיה מצחיק להתקשר כשהוא צופה בי ממרחק כמה מטרים ולשאול אותי "איפה אתה?", ואז להגיח ולהפתיע אותי.
אני שונא שאנשים מסתכלים עלי ואני לא יכול לראות אותם.
לא נורא. הוא פיצה אותי עם אייס פסיפלורה (שהיה טעים ממש), וישבנו קצת ודיברנו.
ואז, בלית ברירה (החום היה נוראי), עלינו לגג כי השעה ארבע וחצי כבר הגיעה, והמפגש היה אמור להתחיל. עמדנו שם, בלי לדעת מה לעשות עם עצמנו ואיפה להתחיל לחפש אנשים שבאו למפגש שלנו. היו שם כל כך הרבה אנשים... כל מיני מפגשים מכל מיני פורומים משונים... פתאום ראיתי מישהי שפגשתי פעם, באחד השיטוטים שלי בתל אביב. אז אמרתי לה שלום, והיא וכל הפורום שלה (מיליון בנות... מאיזה פורום של ציורים יפניים של הומוסקסואלים צעירים) התנפלו עלי ועל יואב והתחילו להתלהב שאנחנו הומואים. זה היה די מפחיד.
אמ, ואז היא כתבה לנו שלט שהיה כתוב עליו "ישרא gay", ובדיוק באותו רגע מישהי שבאה למפגש התקשרה לשאול אותי איפה אני, וכשעניתי לה היא פתאום קלטה שאני כמה מטרים לידה. והיו איתה עוד אנשים שבאו למפגש, ואחד מהם הדביק לעצמו את השלט על החזה עם מדבקות של איגי. חיח.
אממ... ואז התחילו לבוא כל מיני אנשים... מיה הגיעה! הראתי לה שעדיין יש לי את הבובה של הנסיך הקטן שהיא הביאה לי מצרפת במפגש הראשון של גאי ישראבלוג שהיה בחנוכה שעבר.
ואז באו עוד ועוד אנשים... וגם באה ילדה אחת, חמודה, ושאלה מי זה הנסיך הקטן. ואמרתי "אני! אני!" והיא הביאה לי בלון!!! ואז היא אמרה לי שהיא TC2 (קישור), וזה היה מרגש. היא הביאה לי בלון! והיא אמרה שזה בגלל שאני חמוד. :)
אוקיי, כמו שתמיד קורה אצלי בימים עמוסי חוויות, אני לא מבטיח שהכל פה לפי הסדר...
אמ... בשלב מסוים עדי הגיעה, יחד עם בן ועם עוד שניים שאין לי מושג מי הם... והיה ממש כיף לפגוש אותה :)
ואלעד הגיע!!!
ועוד מליון אנשים!!!
(מתנצל כבר עכשיו, אני פשוט לא זוכר כרגע את כולם...)
וישבנו, ודיברנו, והשווצתי לכולם בבלון שלי...
וגם רוני והחבר הסקסי שלה הגיעו. ממש התגעגעתי אליה.
ובר, ילד אור, המקסים, הגיע, כשהוא טוען שאני לא מחזיר לו טלפונים... :( זה, כמובן, שקר... פשוט... אממ... לא היה לי מתי... אהה... אוף. וגם אין לי כסף להתקשר לאנשים.
אה, ולעדי היה במבה!!! מגניבה...
ואז הלכנו, כמה אנשים, לחפש את פורום "גאווה – צעירים" של נענע כדי לצרף אותם אלינו, ופשוט לא מצאנו אותם במקום שהם היו אמורים להיות בו. במקומם מצאנו חבורה של צופים שהביאו לנו את כל האוכל שנשאר להם, שזה אומר: בייגלה ובמבה ממש מגעילים (הבמבה ממש לא הייתה ברמה של הבמבה של עדי...), קינלי ממש מגעיל, וסוכריות על מקל, אלה עם המסטיק! זה היה טוב!
אממ... כן... ואז ראינו קבוצה של אנשים שטענו שהם בעצם פורום פוקימון (לא האמנתי להם... לא ראיתי אפילו חולצת פיקצ'ו אחת בסביבה), אז עזבנו אותם לנפשם וחזרנו למפגש שלנו, עמוסים חטיפים עבשים ודוחים.
ואז... אממ... א' הגיע! ממש שמחתי שהוא בא... :) נראה לי שהוא קיבל קצת הלם תרבותי מכל האנשים שם, אבל יעבור לו.
נו, מה עוד היה?
בר ניסה להתחיל עם החבר של רוני עד שהתברר לו שהוא בעצם החבר של רוני. רוני היא בת. מזה נובע שהחבר של רוני בעצם סטרייט.
בר כמובן יכחיש בתוקף את ההאשמות ויגיד שהוא בכלל לא ניסה להתחיל איתו, אבל זה היה די ברור. הם אפילו כמעט עלו, רק שניהם, לגג של הבניין העגול. לא יודע למה הם התחרטו בסוף.
ממש סצינה מ"פיק אפ".
הממ… סתם, סתם, אני ציני, אני ציני… לא לכעוס, לא לכעוס…
עכשיו אני אפסיק לכתוב כל דבר פעמיים ואמשיך… הממ… המפגש…
אז כן. ישבנו לנו. היה נחמד. דיברנו. צחקנו.
לפתע באו שתי בנות. אחת מהן אוחזת בסוכריה. הן שאלו איפה הנסיך הקטן. אמרתי שזה אני. הן, מצידן, הושיטו לי את הסוכריה. זה היה מרגש. סוכריה עם מדבקה של בוב ספוג!!!
שתי בנות שאני לא מכיר וקוראות אצלי בבלוג הביאו לי סוכריה. זה היה ממש כיפי.
טוב, ואז התחיל הקטע הפחות כיפי, כשכולם, ואלעד בראשם, התחילו לצחוק עלי שאני סלב ושיש לי מעריצות. הייתי מרביץ להם אם הייתי חזק.
ולאלה שהביאו לי את הסוכריה – זה היה נחמד. שוב תודה לכן. :)
כמה דקות מאוחר יותר הסוכריה נשברה... זאת הייתה תאונה, אז לא נורא...
מיה לקחה את השבר הכי גדול של הסוכריה ואת המדבקה של בוב ספוג (גנבה, יותר יתאים), ואני חילקתי למי שרצה את שאר השברים... כך שלפחות יצא בסוף טוב מהעניין – כולם נהנו מהסוכריה. כמובן שגם אני אכלתי חלק נכבד ממנה.
בלה בלה בלה...
יובצ' הגיע! אפילו לא חשב לקום ולתת לי חיבוק. גרר.
רוני והחבר החתיך שלה הלכו די מוקדם (שלא באשמתם, אני חייב לציין) וקיבלתי חיבוק משניהם! גם מהחבר שלה! חה חה!
הבלון שלי, אותו הפקדתי בידיו הלא כל כך נאמנות של מישהו שאני לא זוכר מיהו, עבר כל מיני גלגולים והגיע למפגש פורום היהודים. שם מישהי לא הסכימה להביא לי אותו כי לא קוראים לי רון. כאילו שזו אשמתי. הוא גם התפוצץ לה, הבלון. זה היה עצוב, אבל התגברתי, כי זה סופו של כל בלון.
אוף. זאת הייתה מתנה. זה היה עצוב שהבלון התפוצץ.
ואז מיה ומישי (וככה אני אקרא לה עד סוף הפוסט, כי אני לא בטוח שהיא רוצה שאני אחשוף את השם שלה) אמרו שהן הולכות. נוסעות לאכול סיני.
החלטתי לבוא איתן. גם א' הצטרף.
בלב קרוע נפרדתי מכולם (נו, מכל אלה שהיו על הגג... היו כמה שנעלמו ולא הייתה לי הזדמנות להיפרד מהם כמו שצריך...), אפילו קיבלתי חיבוק מיובצ', ונסעתי איתן לדיזינגוף סנטר. אכלנו סיני. הממ. הנודלס האלה היו טעימים.
ואז החלטנו לנסוע לבית של מישי, לעשות לילה לבן או משהו.
אז נסענו. ארבעתנו.
אממ...
רצינו לראות סרט. בשביל סרט צריך פופקורן. בשביל פופקורן צריך קולה. מאיפה נשיג קולה באחת עשרה וחצי בלילה? לאף אחד לא היה כוח גם לרדת למכולת. אז החלטנו (יותר נכון, שתי המשוגעות האלה החליטו...) להזמין פיצה. הרי עם הפיצה מקבלים קולה, לא?
אז הזמנו פיצה. ואכלנו. והיה טעים. מאוד.
ואז ניסינו לראות סרט אחד והוא היה משעמם מדי. וניסינו לראות סרט אחר והוא היה מצוייר מדי. אז התייאשנו, ואני וא' הלכנו לישון בחדר אחר. אפשר להגיד שלא ישנו הרבה. זה אפילו יהיה נכון להגיד את זה. אז הנה אני אומר: לא ישנו הרבה.
והבוקר התעוררתי מרוט וסחוט, עם בחילה, אחרי איזה שתי שעות שינה, כדי לגלות שלא' עוד יש כוח... אני הייתי קצת סמרטוט, אז נתתי לו לעשות בי כרצונו. ומאוד נהנתי.
ולכל התוהה – לא הזדיינו.
אממ...
אז בבוקר יצאנו שלושתנו מהבית של מישי – אני, מיה, וא', ועלינו על אוטובוס.
א' ירד בתחנה ונסע הביתה, ואני המשכתי עם מיה לבית שלה. ומפה אני מעדכן עכשיו, אחרי ארוחת בוקר טעימה ומקלחת טובה.
יש לה פה שני חתולים ממש מקסימים...:)
טוב, נדמה לי שזהו זה. אם אזכר בעוד דברים – אולי אוסיף אותם בהמשך.
ולכל מי שהיה במפגש ועכשיו יודע מה השם הפרטי שלי – אנא, הימנעו מלהשתמש בו בתגובות.
תודה.
והיה נהדר לראות אתכם!
אתם יפים ומקסימים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
