זאת היתה תמונה
של בית עם גג כתום
(בדיוק נגמר אז האדום)
היא היתה תלויה
על לוח שעם מחורר
נעוצה בסיכה חלודה
תמיד כשהסתכלתי עליה
נזכרתי בילדות שלי
שהיתה יפה אבל
גם קצת אדומה
כי לב שבור
תמיד קצת מלכלך
זה נדמה שרק אתמול
ראיתי אותה פה תלויה
והכתום קצת יוצא
מהקווים מתפשט לשמיים
כמו בשעת ערביים
ואיש אחד ממהר לבית הכנסת
הוא יגיע באיחור לתפילה
אחר כך הוא ירגיש רע
רבי נחמן אומר
שאין דבר שלם יותר
מלב שבור וגם קצת חלודה
עדיין לא הרגה אף אחד.
כתבתי פוסט די ארוך על כך שאני לא חושב שאני מתנהג אל האקס באכזריות, ועל כך שאין שום סיבה שאצנזר פה דברים שאני מרגיש רק בגלל שהוא קורא פה ועלול להיפגע.
וכתבתי איך הוא פגע בי ושזכותי לכתוב מה שאני רוצה בבלוג שלי, ופתאום הרגשתי שנורא לא מתחשק לי לכתוב עליו יותר או להזכיר אותו.
אז החל מהיום הוא לא יוזכר פה יותר בבלוג.
נקודה.
המצב של אבא משתפר. לאט לאט.
(טפו, טפו, טפו)
אצל ד' שלי גם משתפר. הוא בבית דרור עכשיו. טוב לו שם.
ההורים שלו מוכנים עכשיו לשמוע. להבין.
ואני ממש מאמין שבסופו של דבר יהיה בסדר. אני באמת מאמין בזה כרגע.
אני אבקר אותו שם ממש בקרוב.
ואצלי?
כרגע סובל מהתקף "בא לי ים!" חזק מאוד, אבל מפחד לבקש מאמא כסף לנסיעה בגלל כל השיטוטים שלי בזמן האחרון.
ובכל זאת אני כנראה אסע מחר לים עם ידיד טוב.
המוזה שלי קצת חמקמקה לאחרונה. אבל היא תירגע בסופו של דבר.
הסודוקו תפס אותי בציפורניים. כמה צפוי (כרגע אני רק צריך שלושה ליום, אבל אומרים שהמינון עולה ככל שמתמכרים).
החום משגע אותי.
אני צריך להיכנס למשטר שיזוף (כי זה לא ייתכן, הפרש הגוונים הזה בין היד לבטן).
יש לי פגישת ייעוץ עם פסיכולוגית של הבית הפתוח. תאחלו לי בהצלחה (ותודה למדריכה המקסימה על המאמצים והעזרה).
ומי שעדיין לא נרשם למפגש גאים – מוזמן לעשות את זה. כדאי למהר.
מצטער שלא הגבתי לתגובות בפוסטים האחרונים.
פשוט המחשב המקוון אצלי בבית הועבר למיקום חדש ונורא מרכזי בבית. אז את הפוסטים אני מעביר באישון לילה בעזרת USB (אני כותב אותם במחשב בלי חיבור לאינטרנט), אבל אין לי ממש זמן להגיב לתגובות.
רק שתדעו שאני באמת קורא את כולן, ומודה לכן ולכם מעומק הלב.
ד', אני אוהב אותך.
בא לי לנסוע איתך לצימר בצפון. לכמה ימים. רק אני ואתה והנוף והאוויר.
בא לי ללכת לישון איתך. בא לי לנשק אותך כל חמש דקות. להיות איתך כל הזמן. להיות לידך. עם הנוכחות שלך, המרגיעה. להסתכל לך בעיניים עוד ועוד.
מתחשק לי לנסוע איתך לטיול מסביב לעולם. לאירופה. לונדון, פריז ורומא.
יש לי כזה מזל שאתה איתי.
לילה
מאוחר
פותח את הדלת
של המקרר
האור נדלק
ואיתו הצללים
ולפתע
בין הביצים
לעגבניות
רואה
אינפוזיה
עם מחט
מחוברת אליה
ורק צריך
לתקוע עמוק
בתוך הוריד
ולתת לדם לסחוף אליו
את התרופה.
התרנגולת
שהטילה את הביצים
מעולם לא היו לה דאגות
בכלובה הצפוף רק עמדה
כל היום ואכלה והטילה ביצים
והעגבניה
בכלל נועדה להפיץ את זרעיה
לא להיאכל
והאינפוזיה
יש לה מחט חדה
כדי לחבר אנשים חולים
אל הדאגות
שיוכלו להמשיך לעמוד
בכלוב החיים הצפוף
להטיל ביצים
להפיץ זרעים
למרות היאוש שאוכל
למרות הכאב שסובל
מדחיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
