לינצ' [חח תמיד רציתי לקרוא לך ככה ואף פעם לא יצא לי] רק רציתי להגיד לך שנורא עצוב לי שככה התרחקתם, למרות שאני חושבת שזה סתם תקופה וזה בטח יחזור לעצמו עוד יום-יומיים, אבל אניוואי, אני ממש מבינה אותך אבל אינלי הרבה מה להגיד. כע, מסתבר שאני חכמה רק במתמטיקה [וגם שם לא משו, ד"א]. אני מרגישה קצת רע עם עצמי בכלפעם שאני מדברת איתו ואת לא, והלוואי שהייתי מסוגלת להפסיק לדבר איתו או משו רק כדי שתרגישי טיפה יותר טוב, אבל מה לעשות, גם בשביל זה אנ'לא מספיק טובה.
אז ממ מה נישאר לי להגיד..שאני מקווה שזה יסתדר איכשו, ואם לא, אז אני מקווה שעם הזמן את תלמדי להשלים עם זה. ואת יודעת מה? אני מאמינה שאת תגיעי למצב הזה.
ובכלל, אני נורא גאה בך שאת ככ משתדלת להיות אופטימית.
אני מכירה את זה מקרוב מאוד, את המלחמות האלה עם עצמך, את השיכנועיים העצמיים, ואת איך שלפעמים בא לך לוותר ופשוט לשקוע בדיכאון...
אבל תדעי לך שבסופו של דבר, זה פשוט משתלם, כל האופטימיות הזו. [וזה נאמר מניסיון].
אז תאחזי בכל דבר טוב, בכל טיפת אור, בכל בנאדם שגורם לך לחייך...ותשמרי עליהם טוב-טוב.
ותזכרי שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
ושיש לך מלא חברים [ טוב אולי לא מלא, אבל מספיק] שתמיד פה, ואת יכולה לפנות אליהם בכל רגע שמרגישה שאת נישברת ולא יכולה יותר. אף אחד לא מבטיח שם יצליחו לתקן את המצב, אבל לפחות תדעי שאת לא לבד וזה ככ מספיק.
אלונה,כן גם לך יש הקדשה...
האמת שכל מה שכתבתי למעלה, נוגע גם אליך. כי את הכי חמודה, והכי מצחיקה, והכי כיף איתך כשאת אופטימית ועם מצברוח טוב =].
הייתי אומרת לך שבכל פעם שאת מבואסת, תקשרי אלי...אבל אני יודעת שזה לא יעזור.
כי מה לעשות, אני פשוט גרועה בלעודד אנשים...
אבל אני יכולה לבכות ביחד איתך =]...חחח
אז לוידעת, פשוט תזכרי שבכל פעם שאת מבואסת, נורא באלי לשמח אותך איכשו, אבל אני אףפעם לא מוצאת דרך...
ושלא תחשבי לרגע אפילו שלא אכפת לי! כי כן, אבל אני רק פשוט ככ טיפשע וחסרת דמיון וחוש הומור..
ואני לא יודעת מה עובר עלי בכלל, אני משערת שזה כי פשוט הייתן איתי כשהייתי צכה, והרגשתי קצת חייבת, שאולי אני לא הייתי שם מספיק בשבילכן, שאולי לא השתדלתי מספיק.
אז רק רציתי להראות איכשו שאני תמיד-תמיד פה...
3>.
אני אוהבת אותכן ככה הרבה :].
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Tink-