כמעט חתמו. בסוף לא. החמאס חזרו להפגיז ואז גם ישראל (או להיפך. תלוי את מי שואלים). היה דיווח שקטאר איימו על חאלד משעל שלא יחתמו על הפסקת אש. זה טיעון טוב לוויכוחים מי אשם ומי צודק. לאנשים בעזה ובדרום ישראל זה לא ממש משנה.
תושבי הדרום כועסים על הממשלה והצבא. הם רוצים שפעם אחת ולתמיד יעצרו את ההפצצות האלה על ישראל. לדעתי הם צודקים. צריך לגמור עם זה.
הממשלה, ובעיקר ראש הממשלה העדיפו לסיים את הפעילות הצבאית לאחר שגמרו להרוס את המנהרות (לפחות את חלקן). הבעיה שבדרך משא ומתן הם לא הצליחו להתקדם להפסקת העוינות החמאסית.
החמאס, לעומת זאת, כן שמע את תלונות אזרחי ישראל והחליט לעזור להם. גם החמאס רוצה לגמור עם הסיפור הזה פעם אחת ולתמיד. "לא נפסיק ולא ניכנע" הם אומרים. "אנחנו ממשיכים במלחמה". וכך הם לא משאירים לממשלת ישראל ברירה אלא להמשיך גם כן בפעילות צבאית. השאלה אם פעולות צה"ל מכוונות להפסקת הירי על ישראל או בעיקר לתגובה ונקמה. למה לא נכנסים שוב עם כוחות קרקע? האם החיסולים הממוקדים שנעשו ביממה האחרונה נועדים להכניע את החמאס? למה לא מנסים להגיע לפיתרון גם באמצעים אחרים? האם רק כשיפגעו שוב חיילים נראה שוב את כוחות היבשה של צה"ל נכנסים לפעולה (כמו שקרה בפעם הקודמת)?
אמנם הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אני שוטה גדול וזה בסדר. התסריט שנראה לי שמתחיל לקרות עכשיו הוא של מלחמת התשה. לא משהו שאנחנו האזרחים או הממשלה רוצים. תושבי הדרום לא יחזרו מהר לביתם.
האמת ששלב ההתשה לא יוכל להמשך זמן רב, בגלל לחצים מבפנים ומבחוץ. והממשלה תתקפל ותוותר. תהיה הפסקת אש ללא הסכם אמיתי ושוב, הסבב הבא יהיה רק עניין של זמן...
אלא אם ראש הממשלה יגלה מעט אומץ לצעד יוצא דופן. או של מלחמה או של שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
