דרך החיים

החברים שהיו לי.........

לאורך כל שנות חיי, הייתי מוקפת בחברים שאהבו אותי אולי יאמר לזכותי.......כי חברים זאת מתנה.

חברי ילדות, חברי בגרות, חברים לצבא, חברים לסודות, לאהבות, וחברים לדרך......תמיד ידעתי חברים מהם, הייתי שם בשבילם כי רציתי ואהבתי אותם, וכמובן שזה גם היה הדדי ויותר מזה.

יש משפט שאומר "כבדהו וחשדהו" ואני ...אף פעם לא חשדתי בשום חבר/ה, אף פעם לא הרגשתי שונה מהם, יפה יותר או פחות, היינו אחד לשני בטוב וברע, בהצלחה ובנפילה, בבכי ובשמחה ועוד הרבה.......

אני זוכרת תקופה קשה מאוד בחיים שלי שהייתי מאוד מבולבלת ובחרתי בדרך לא דרך, לא הבנתי כלום, החלטתי לעשות צעד שחשבתי שיהיה פשוט עבורי, הרגשתי בודדה מאוד באותו זמן חשבתי שכולם נטשו אותי בגלל הבחירה שלי.

אבל שוב המזל האיר לי פנים והכרתי חברים מדהימים שהם למעשה החברים בה הידיעה, הם אלו שהיו מדברים איתי בגובה העיניים, שאוהבים ומחבקים תמיד, תמיד תמיד שם בשבילי..

לאותה רשימה הצטרף לאחרונה חבר נוסף לדרך שלי, החיים שלנו הזכירו לנו כנראה אחד תשניה, מצאנו מכנה משותף, זה התחיל  כמשהו מאוד רוחני וטהור....המקום והקושי של ההתמודדות היומיומיית, הרצון להיות נאהבים, נחשקים (לא שאני לא) אבל קיבלתי שם הרבה עזרה ותמיכה אוזן קשבת ואיכפתיות.

ואז זה קרה.........זה כמו שגבר מחזר אחרי אישה כדי לקבל את מה שברצונו ותו לא!

נפתחנו קצת גלשנו  קצת, נהננו , אהבנו להתגלות ולדבר, פעלתי מרצוני השלם לחלוטין לא היה שום תנאי ומחוייבות, אבל זה היה מיוחד.

לא לקחתי את הסיכון שאוכל לאבד אותו בגלל זה, כנראה שלא הבין כמה הוא חבר לפני הכל.

אני מקדישה לו את הפוסט הזה למרות שסביר להניח שלא קורא כאן, הוא יקר לי היה ותמיד יהיה, אני לפעמים דואגת, חושבת, ומתגעגעת עליו.

מודה לו על רגעים וזמנים נפלאים ומיוחדים, חבל שאיבדתי אותו!

אני אוהבת ולא שוכחת אנשים חשובים שעזרו לי בדרך, ולו מעט, צריכה לכבד את רצונותיו גם אם זה כואב.

במקומו הייתי עושה את זה בדרך יותר מכובדת.......ופחות פוגעת........כי נפגעתי!

אבל תמיד אהיה בשבילו............