הריקנות הזו, לא יודעת להסביר אותה, מוצאת את עצמי כל ערב הולכת לישון עם דמעות בעיניים,אני כותבת עכשיו פה מעימקי ליבי, לא יודעת למה? מה אני עושה? ואיך אני מתמודדת?
אני מוצאת את עצמי מתחילת השבוע, הולכת לישון כל לילה ובוכה שם בכרית, הדמעות האלה פתאום מתחילות לזרום להן, אפילו קמתי להחליף את הציפית לא פעם, חוסר של הכל.....
ריקנות, בדידות, משחק, ניסיון, הכל יוצא לי בזמן שאני רוצה לעצום את העיניים ולישון.
אפילו שהתקשרתי לחברה בוכה לא מזמן, כדי לקבל את מה שאני באמת זקוקה כרגע, מילה טובה, הבנה, לא מצאתי את המילים הנכונות להסביר את ההרגשה הזאת.
צריכה דחוף לבדוק מאיפה זה בא לי, זה קשה לי מאוד.
יש לי הרבה דברים טובים בחיים, אבל מין הסתם גם הרב קשיים.
הקושי הגדול ביותר שלי הוא החוסר.....חוסר של מה?
לא יודעת! אולי חוסר מהכל....ואולי יותר מדי.
דווקא אני אוהבת לבכות פעמים, ולהוציא החוצה את כל הרעלים, לנקות את מערכת הספיגה שלי.....
שמעתי משפט חזק משמעות מקודם.."עלבון הוא דבר טוב, עלבון גורם לזעם...וזעם גורם לכוח.."
אין לי מושג מה הקשר, אבל אני מוציאה את כל הזעם על המקלדת הזאת, אז ככה שזה כבר לא משנה.
אולי סוף סוף בלילה השלישי של השבוע פעמיים כי טוב, אני אוכל סוף סוף לישון רגועה, מבלי להחליף את הציפית הרטובה, כי הדמעות זלגו להן כבר על המקלדת.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
