דרך החיים

נתחיל בזה שבא לי להקיא את הנשמה מההרגשה הגרועה שיש לי, רגש מרוסק מעוך,

בגלל זה אני פוחדת להיפתח ולספר על הרגשות שלי, כי אף פעם אף אחד לא התחשב בהם.

 כי החיים שלי הם סידרה של התפתחויות - תקריות ונסיבות נעימים וגם מצערים. כל יום וכל שעה קורה משהו שמקשה עלי לנקוט עמדה. למרות שאני נמצאת קרוב כל כך.

אם ארשה לעצמי לאסתכל בדרך נכונה על האירועים של חיי, אגלה שהטוב עולה על הרע.

ובכל זאת אני מתרכזת הרבה יותר בבעיות עד שכמעט אני לא חושבת על הנאה שנותנת סיפוק.

אם אלמד לראות כל דבר בעין פתוחה, אגלה שיש לי הרבה סיבות לשביעות רצון.

הייתי כל כך רוצה שכאשר אני מוצאת את עצמי שקועה "בבוץ" עם מחשבות שליליות,

אפנה להן בכוונה את הגב, לא אתן להם לחדור לתוכי.

עומדת לפני שאלה שעלי לשאול את עצמי, שאלה שתפקח לי עיניים:

מה אני עושה עם מה שיש לי? במקום לבכות על מה שאין לי ולרצות שחיי יהיו שונים, מה אני עושה עם מה שיש לי?

האם בטוח שאני עושה כל שאפשר כדי להצליח?

האם אני מנצלת את כישורי כראוי?

למעשה יש בידי המון כלים אין גבול, ככל שאני אשתמש בהן, כך הם יתרבו.

אתן תודה מרובה על זה שאני נשארת אני. תודה עבור היתרונות וההנאות שיש לי, אפילו הקטנות ביותר.

ואז הדברים יתחילו להשתנות לטובה.