דרך החיים

יום אחד, כאשר הלכתי לטייל ביער, הופתעתי לשמוע קול של ילד.

הלכתי אחרי הקול, כשאני מנסה להבין את המילים של הילד.

שראיתי את הילד יושב על סלע, הבנתי מדוע המלים לא היו מובנות: הוא אמר את האלף-בית וחזר עליו. שאלתי אותו: "מדוע אתה חוזר על האלף בית כל כך הרבה פעמים?"

הוא ענה: "אני מתפלל את תפילותיי"...ואני נאלצתי לצחוק.

"תפילות"? כל מה ששומעים הוא אלף בית..ואז הסביר לי הילד בסבלנות .."טוב נו"!

"אני לא יודע את כל המילים, אז אני נותן לאלוהים את האותיות. אלוהים כבר יודע מה שאני מנסה לומר".

כאשר חברה סיפרה לי את הסיפור הזה לפני מספר חודשים, זה לא אמר לי הרבה, אך החיים שמצאתי נתנו לו מובן חדש. היום הסיפור מסביר לי שתפילה היא בשבילי.

 האל יודע בלי ההסברים שלי...מה עובר עלי.

בעזרת התפילה שלי אני מנסה לומר שיש בי נכונות לקבל עזרה. משמעותה באה מן הלב, לא מן המילים.

התפילה היא דרך התקשורת הפרטית שלי...יש ביכולתי להתפלל בחשיבה, בכתיבה, ביצירה, בתחושה, ובתקווה.

זהו! הגיע זמן להתפלל ולישון.

לילה טוב