דרך החיים

שתדע לך שאני כבר לא בוכה, אבל גם לא צוחקת.....

שתדע לך אני גם לא עצובה, אבל גם לא מחייכת....

שתדע זה כואב יותר כשלא מתייחסים...כשלא סוגרים דלת כמו שצריך,

 אלא טורקים אותה בפנים בחוזקה.

ומשאירים צלקת עמוקה.

כשחותכים את הכל ככה כאילו לא היה

בלי להתחשב מה השני מרגיש, מה יש לו לומר או להגיד.

כאילו הכל מובן מאליו אצלך, להמשיך ולעבור לסדר היום.

הבטחת לא לבכות...אז אתה לא בוכה.

הבטחת לשים גבול לרגשות, אתה בהחלט לא מרגיש.

איפה אתה???

שתדע שאתה לימדת אותי שיש דברים שמרגישים גם בלי מילים.ואני מרגישה....

אמרת.."שהדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה לפגוע בי

באיזושהיא צורה שלא תהיה"..ומה בדיוק אתה עושה?

"ולא יעזור כמה שאני אגיד לך שאני אחראית למעשי....

כי אם אתה הגורם לרגשות פגיעה, אתה אחראי"...

שתדע לך שמזכרון אי אפשר לברוח.

והדרך שאתה עושה את הדברים, היא הדרך הכי קשה.אז שתדע. 

אני לא כותבת כדי להכאיב לך

אני כותבת כי חשוב לי שתדע

אני רוצה לתת לך תשובה <אתה יודע למה אני מתכוונת>

ואתה בשלך.

נעלמת כלא היית....

איפה האחריות שלך?

אז שתדע לך את זה רק שתדע...

שהחיים שלי ממשיכים גם בלעדיך.

למרות הקושי, כי כל דבר מזכיר לי פה אותך.

מישהו פעם אמר לי שהרגל זה דבר רע.....

ואני התרגלתי....

קל מאוד להתרגל לדברים טובים, אתה מתמכר למשהו שעושה לך טוב.

אתה מתמכר לתחושה שאפשר להוציא מהלב ולשתף.

וזה חסר לי.

אז שתדע!