דרך החיים

וואלה מה אני אגיד לכם בנימה אופטימית זו..החיים מצחיקים אותי.

חזרתי מחתונה לא מזמן <ההוא מהחינה של שבוע שעבר>בסוף העולם שמאלה, בכניסה לאולם חילקו לכל אישה מין קופסת מתכת מצחיקה, לפי הקופסא היה נדמה  שיש בתוכה מינימום איזה שוקולד שוויצרי טעים ומגרה, אך האכזבה לא איחרה להגיע..בהזדמנות אכתוב פוסט על מה שהקופסא הכילה, אני בשלבים כרגע.....

אז כמובן שהתקרצפתי, "דפקתי" הופעה, שמלה סוף הדרך <אבל לא שמאלה הפעם>שקניתי לפני 6 שנים בבר מצווה של האחיין הבכור שלי עדיין באופנה כי אז השקעתי, שמלה שעד לא מזמן לא עלתה עלי, וראו הפלא זה פלא השמלה טיפסה על גופי במהירות הבזק, טוב נו...בשבועות האחרונים כנראה שהשלתי כמה קילוגרמים בודדים .....

התאפרתי כאילו אני הולכת לנשף, ממש נראתי נפלא, כמו נסיכה באגדות, היו חסרות לי רק הנעלים הנוצצות של סינדרלה, ואם היו לי בטח הנסיך היה מוצא את אחד מהם ומגיע לכבוש את ליבי.

בקיצור..מה אני רוצה לספר לכם...הרבה שנים שלא הרגשתי יפה שכזאת, מבטים, קריצות, ואפילו המון המון מחמאות...טוב זו המציאות נולדתי להורי תערובת, ככה שיצאתי אישה יפה, עד לא מזמן לא מצאתי את היופי שלי כשהסתכלתי במראה, תמיד שאמרו לי "איזה יפה את" חשבתי שאנשים חולים כנראה או מינימום צריכים משקפיים...אז תודה על המחמאות בהחלט עזרתם לי.

עוד אני יושבת בשולחן שלצידי הבעל ה"מקסים" שלי, ולימיני כל המשפוחה, מוצא לנכון לגשת אלי המלצר ולהעביר לי פתק קטן, המזל הוא שבאותו הרגע כולם היו עסוקים בעוגות הקינוח, ורק אני שדפקתי את העוף הממולא, הייתי שבעה לחלוטין...והרי עוגות לא עושות לי את זה.

באותו רגע קצת הופתעתי אספתי את עצמי לשירותים עלאק תוך כדי פסיעה מהירה כשבידיי הפתק הקטן והמקופל...כשפתחתי אותו היה כתוב שם כך.."אמרו לך כבר שאת אישה יפה?...העיניים שלך מסנוורות אותי...תחפשי אותי"...חחח, לרגע חשבתי שזו איזה מתיחה של יגאל שילון ומצלמים אותי לפיספוסים, הרי עברו הרבה שנות אור מאז הפתק האחרון של המחזר האחרון שהיה לי.חזרתי לשולחן וכמובן שעיניי התחילו לגשש מסביבי..מבטי נתקל בו...חתיך הורס, סוף הדרך אבל באמת סוף...הוא הנהן בראשו כאילו מאשר לי שזה הוא, חייכתי קלות, והורדתי את ראשי, פתאום הביישנות הציפה אותי, ממש שה תמים שכמותי...מבויישת, מסמיקה...זו אכן חוויה!

לצערי סימנתי לו על ידי תנועת ראש שמימני יושב הבעל שלי, והוא הצביע על האצבע שלו בקריאת שפתיים של   "איפה הטבעת"...חייכתי לו שוב...טבעת?באמת איפה היא.

וכך כשנגמר הערב נאלצתי להיפרד מאותו חתיך הורס ומאותה הרגשה נפלאה של אישה יפה ומחוזרת..כשאני חוזרת ואומרת לעצמי כל הדרך....כוס אומו העולם לא יכולת להופיע לפני כמה שנים או כמה חודשים שהכל היה נראה ורוד ויפה יותר....