הכי טוב לשתוק, לסתום את הפה.
לא להיות אבודה וחסרת אונים.
הזמנים האלה מבלבלים אותי, הדרך הזאת מובילה אותי כאילו ללא מוצא.
מרגישה כל כך בודדה, אין לי מושג לאן הולכת ומה אני רוצה.
לדבר או לצעוק, להעמיד פנים או להיות אמיתית, לבכות או לחייך, הבדידות המעיקה הזו לוקחת אותי למקומות חשוכים, שמובילות לתוצאות בלתי ניתנות לתיקון.
הנשמה שלי בוכה מבפנים, הלב שלי זועק לאלוהים, הנשמה זועקת לעזרה.
כמה ייסורים, כמה כאב, אין לי אוויר לנשימה.
עולם מוזר אני אומרת, לפעמים התקווה באמת נשארת, כרגע אני לא רואה אותה.
נשאר ל"הקיא" הכל כאן בבלוג המזויין הזה, כי כרגע אין מקום אחר.
כל מה שהיה לאן שהגעתי ..הכל נלקח.
אני עייפה, מותשת נפשית פיזית, עצובה, כועסת, בוכה, מלאה טינות וכעסים, מלאה רעלים....
אולי שם?אולי שם בקצה השמים..המקום הזה מלא פרחי בר..
מקום בלי דאגה!
הכוכבים שמעלינו מראים לנו דרכינו
מכוונים בטוב וברע
מתקנים כל צרה
איך למה הם אינם יכולים
לכוון אותי בשבילים?
כשתועה אני ואובדת
מבעיות החיים פוחדת
אנא!עיזרו גם לי כוכביי
רפאו כל מכאוביי
פן פגיעתי תהיה קשה
ובפי תבוא הבקשה
למות מהר מהר...ללכת לעולם טוב יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
